ידיי רועדות, מנסה להתמקד במיקרוסקופ להביט במולקולות של איזה חומר פטרייתי שאורית ביקשה שאני יעזור. והיא משתדלת להרחיק אותי מהעבודה שלהם, כדי שאתמקד בלפתח את העמותה שלי.
“אני רואה שכדאי לסדר את זה מעט, יש חיבורים דקים בין המולקולות. זה יהיה חומר חלש ויקרע לא עמיד מספיק.” ציינתי. “כן, זה מחקר שלא עומד להתקדם לשום מקום. אבל כסף בתחום יש.” אורית אמרה בקולה שומעים עצבים ועייפות. “מה לגבי אם מבודדים חלק מפה? וכאן מכפילים…” ציינתי הערות בונות, כי יש מצב לעזור אז למה לא. “עשינו את זה כבר מלא פעמים, זה עוד לא מגיב כמו שהמחקר רוצה להצביע.” אפרים אמר מצטרף להסתודד ליד המיקרוסקופ. “כן כישלון יכול לתת מידע חשוב!” צוטטתי את פרופ’ עמית.
“תספרי מה הולך אתך!” אפרים גרר כיסא להתיישב תוך כדי מבטו לא נע ממני. “אחרי הפרק בפודקאסט שיצא שלשום, יש הרבה יותר עוקבים בסושייל. גם פנו אלינו לעשות עוד ראיון בחדשות הערב הפעם… תוכנית משפחתית מתאימה גם לילדים.” ציינתי. “הכוונה שלי יותר להייט שאתם מקבלים, לתגובות הרעות שתוקפות את כל מה שאתם מעלים.” אפרים אמר, בפניו חמלה.
בהחלט זו הסיבה שידיי רועדות, קראתי הבוקר פוסט שמאיים לסגור את כל מי שיסכים להחליף שקיות פלסטיק באקו סקין. “אל תקחי את זה ללב.” אורית מיהרה להנעים את האווירה. “זה רק אומר שהצלחתם להניע קהל להתעניין בכם.” הוסיפה.
גם נדב מנסה לעודד, אבל הוא יחד עם טיפולים עם המטפלת שלי למד שלחרדה שלי לא יעזור להגיד להרגע. “איך היה היום במעבדה?” הוא שואל. “כל הכבוד שהצלחת לצאת היום.” הוא רואה הוא שם. “את צריכה טיפה מרחק רגע להרגיש את הרגשות שלך?” הוא מציע. זה מצויין שיש לי אותו בתוך כל התהליך הזה, והביטחון העצמי שיש לו שהוא מאמין בעצמו שיצליח. באמת שאין לי על מה להודות יותר מאשר שהוא קיים לצידי. “בוא נקח ערב הפסקה מכל דבר הקשור לעמותה.” הצעתי, נדב הנהן.
“קצת מסובך לגמרי מאה אחוז להתעלם.” נדב אמר, עונה לטלפון המצלצל. ממלמל כמה מילים. “אוקיי החתן של עמית, עורך תוכן, הוא הסכים לעזור כמעט בחינם לשלושה שבועות!” נדב שיתף. “מדהים, מתי נפגוש אותו?” שאלתי. “לא, קבעתי מולו שהוא ייקח את מה שיש לנו וינסה לסדר בצורה יותר מאורגנת. ואז אשלח לו אקו סקין שיעשה צילומים לזה ויעלה תוכן.” נדב הסביר לא מביט בי. “אתה מתכוון לומר, שיעשה מה שהוא רוצה?” תהיתי. נדב לא הגיב המשיך ללכת לצידי, יצאנו להליכה להרגע ועכשיו הדם זורם לפרצוף.
“אבל אנחנו צריכים רגע להתרחק מהסושייל, והפרסום לא עושה לנו טוב.” נדב אמר, תוך כדי צעדים מהירים אחריי. נכנסתי לבית ומיהרתי לחצר לשבת עם הארנבים. הוא נתן לי רגע ואז הצטרף.
“מצטער, קיבלתי החלטה בלי לשתף אותך.” נדב התנצל. “עד כדי כך רצית להציל אותי כביכול?” שאלתי. “כן, מצטער זה לא המקום שלי. את חזקה ומתמודדת עם הרבה.” ציין בשקט. “אז עכשיו שזה סגור, אפשר לסמוך עליו ליצור תוכן היטב ולא להכניס אותנו לעוד דרמות?” תהיתי. “הוא צריך את זה עד שיצליח למצוא אנשים להעסיק אותו קבוע כיוצר תוכן… והבטיח לי שהוא יעשה דברים חיוביים בלבד.” נדב מלמל. “כמו מה?” שאלתי. לא היה לו מה לענות לי.
“אז אני לא משחררת, תתן לי לדבר עם היוצר תוכן בבקשה.” ציינתי לנדב. חייגתי וחיכיתי שיענה. אחרי מעט בירורים סגרתי פגישה פנים מול פנים עם רועי עורך תוכן.
“מה שלומך רועי?” הכנסתי אותו אליי למשרד במעבדה, המקום הזמין שיכולתי להשיג מהר אישור להיפגש בו. “טלאור טוב לפגוש אותך במציאות. נדב אמר שהעיקר לתת לכם חופש מלהתעסק בתוכן.” רועי ציין מתיישב ופותח מחשב נייד שהביא איתו. “קשה לי לשחרר מבלי לשבת על תוכנית אתך. בסוף עמותת מארז היא עם חזון מאוד ספציפי.” עניתי. “אל דאגה, הקשבתי לראיון שעשיתם, גם בחדשות גם בפודקאסט. אספתי מידע על מה שמארז מנסה כרגע לקדם, גם מהסושייל שלכם ויש לי רעיון פצצה.” רועי אמר במהירות.
במחשב הציג צילום של שקית פלסטיק. “צריך לתת לקהל להרגיש את המוצר שלכם, את החומר החדש. ככה לפרסם שיכירו מקרוב. אני אשמח לקבוע אתך אילו מוצרים תוכלו לייצר ולהשיג לי בימים הקרובים?” רועי נכנס כולו בהתלהבות. “האמת, זה מפתיע אותי לטובה. תן לי ולנדב למשוך כמה חוטים ולהשיג לך את החומר ומוצרים. לגמרי רעיון טוב.” אמרתי בהיסוס קל. “אני פה לשווק את עצמי טיפה יותר…” ציין רועי. “חשבתי למה לא להציע את עצמי ליותר משלושה שבועות, להגביה את המשכורת ואוכל לעבוד בשביל העמותה מאה אחוז. כולי בשביל ליצור סביבה נקייה יותר.” הוסיף בקריאה.
“בוא נתן לך שבוע קמפיין ראשוני, ולפי זה נוכל להמשיך.” ציינתי. “שלושה שבועות, והסכום יעלה אם נחליט שאני עובד אצלכם קבוע.” הציע רועי. הבטתי בו לשניה. “תלוי באיך יצליחו השלושה שבועות.” סגרתי איתו. רועי נראה מרוצה וגם שאל שאלות על העבודה במעבדה והתעניין. “דבר ראשון, כבר באתי מצוייד. האם אפשרי לצלם תוכן קצר במעבדה על איך אקו סקין נוצר?” רועי שאל. ביקשתי בנימוס שיחכה לי בחדר ישיבות עד שאברר.
“פרופסור עמית מסכים להתראיין אצלך משהו קצר, הוא זה שהתחיל וחקר את האקו סקין. משם אני עשיתי טיפה תיקונים עד מה שיש כיום…” ציינתי, תוך כדי אוספת את הדפים שהיו פרוסים על השולחן עבודה. “אני חוזרת למעבדה, תוכל לבוא לצלם אותי עם מיקרוסקופ ועוד כלים אחרי הראיון עם עמית. אבל תשתדל לשאול לפני שאתה נוגע במשהו, זה ממש חשוב.” ציינתי, רואה בזווית עיניי את ההתלהבות בפניו של רועי.
“רועי צעיר ומאוד אוהב את העבודה שלו.” ציין עמית, בסוף יום העבודה. “כן מאוד מרגישים שהוא הרגע רק מתחיל עם המון רצון.” ציינתי, והלכתי לחדר הישיבות. כולם ישבו לסגור את השבוע בישיבה אחת יחד במעבדה. הציגו כל אחד משהו אחד לפחות שעבדו עליו השבוע, ואז פרופ’ עמית מקבל את ההזדמנות לעשות מה שעולה על רוחו.
“היום אני עומד להודיע כמה דברים חשובים.” אמר עמית. “יצטרפו אלינו עוד שני סטודנטים לצוות, ומחקר חדש פורץ דרך על גז לא טבעי. הרעיון הוא לחבר יחד עם הסטודנטים בעיקר תחקיר שיוכיח שהגז לא רק שאינו עשוי מחומרים טבעיים הוא גם לא טוב לסביבה.” הוסיף. “בשביל מה התחקיר?” תהה אפרים. “תודה על השאלה, זה אך ורק בשביל הסטודנטים אין על זה תשלום בכלל. ולכן אשמח שתעזרו להם בהתנדבות כמה שאפשר.” עמית אמר והתכונן לתגובות שלא איחרו לבוא. התסכול בהבנה שאין עוד תשלום, והמצב הוא לא משתפר יש קצת מחקרים לעשות שממומנים על ידי גורם חיצוני. “עמית, אם כל הכבוד מה לגבי האופציה שאחד מאיתנו יצטרף אליך לנסות להשיג בקשה למימון מחקר חדש?” הצעתי. “יש לך רעיון למחקר מסוים?” תהה עמית, ומיד הביט בשאר השותפים לשולחן.
“אני חושב שאפשר לפתור את בעיית הבטון הירוק, ואז לנסות להכניס אותו לתעשייה.” ציין אפרים. “אין סיכוי זה מחקר שלא מתקדם היטב.” עמדה על דעתה אורית. “חברה, בוא נעשה ככה, עד שבוע הבא כל אחד בא עם הצעה פרקטית ומצגת קצרה מדוע החומר שלכם כדאי לחקור עליו. ומדוע הוא שווה את המימון!” עמית הציע.
“ראית מה רועי עשה?” נדב שאל ברגע שפתחתי את העיניים בבוקר. הוא בצד שלו במיטה עם הטלפון שלו בידיו מנופף מול פניי. בקושי פתחתי את עיניי, התאמצתי קשות להביט. “העמוד נראה יותר טוב.” אמרתי מביטה בעיצוב. “הוא גם אסף בקשות מהעוקבים למי כדאי לשלוח את האקו סקין שיעלו תוכן וינסו את השקיות.” ציין נדב בהתרגשות. “שניכם מזכירים לי אחד את השני, מאוד אנרגטיים.” ציינתי, עוצמת עיניים בחזרה.
“האכלתי את הארנבים.” אמרתי בקול, נדב עדיין מתארגן במהירות. הוא הסיע אותי לטיפול, בינתיים בילה עם חבר. “זה אולי הרגע הנכון לדבר איתו על זה?” תהתה המטפלת. “צודקת, אני סתם מדחיקה את זה כי זה לא דבר כזה בעייתי.” ציינתי. “אבל הגיע הזמן להעז, שלא יגדל החרדה מנהיגה. כמה עבדת והשקעת בתחום חבל לאבד את היכולת ולתת לחרדה לנצח…” הוסיפה המטפלת.
“דבר ראשון וחשוב.” אמרתי לנדב בטלפון. “יש תובנות חשובות מהטיפול?” קולו דרך הטלפון שאל. “סוג של… תן לי רגע להנכיח את הצורך שלי. אהממ, נדב, אשמח לנסות להשקיע יותר פעמים בשבוע שאני נוהגת ומסיעה אותך ולא להפך.” אמרתי. “מצויין, אני עכשיו מסיים עם חבר, ואז את מסיעה אותנו למפעל.” נדב ענה בעידוד והבנה מוחלטת אליי.
לאט חניתי לצד המדרכה לא מסומנת, בכביש עפר וסלעים. “בוא נלך לפגוש את יונתן.” נדב קרא, ממהר לצאת מהמושב על יד הנהג. המפעל ישן וקטן, כולו בטון חסר צבע. לפחות כשנכנסים המקום צבוע מבפנים.
“שלום, שלום.” יונתן ניגש לוחץ את ידי ואז פונה לנדב. שניהם מקשקשים בקטנה ואז אנחנו ניגשים לסיור. המכונות שלוקחות את האצות מפרקות אותם לחומרים, ואז משם העובדים מעמיסים את החומר למכונה שהייתה פעם של שקיות פלסטיק. “חיכינו לכם לעשות טסט ראשון לראות האם יעבוד!” יונתן קרא בהתלהבות.
כמה דקות בודדות של מתח, ויצא אקו סקין דק דק מהמכונה. “אני בהלם.” נדב קרא. ניגשתי למשש את השקית, הצבע הירקרק נראה גלוי ביחס לשקיות הלבנות הרגילות. השקיפות של האקו סקין והחוזק של החומר הרגישו בידיי היטב. “זה מצויין, ידעתי שיצליח.” אמרתי.
יונתן ועוד כמה טכנאים מהמפעל חגגו בשמחה, לא מזמן חשבו שיפשטו רגל. ואז ההצעה לנסות להיות מפעל ראשון שמייצר אקו סקין הגיע. נדב יצר קשר עם יונתן, ובמאמצים שכנעתי אותו שהחומר יצליח להיווצר. ניסיתי להוכיח מספרית ועובדות, אבל בסוף נדב רק היה צריך להראות טיפת ביטחון ויונתן השתכנע. זה קצת מבאס, אבל לפעמים לשוחח עם בעל מפעל זה לא אותו דבר כמו לשוחח עם הנדסאי או טכנאי…
“נוכל לקבל קצת שקיות לדרך?” שאלתי. “בטח, אנחנו כבר ניתן לכם את השקיות הראשונות. תקחו שלושה גלילים.” טכנאי אחד אמר, הוא ואני ישבנו לא פעם על איך צריך לייצר את החומר. יונתן לא מבין בזה אז בכל פגישה הוא ונדב היו מבלים משאירים אותי לעבוד עצמאית עם טכנאים ושאר העובדים. אבל זה מצויין כי ככה יונתן לא סרב או עצר את ההתקדמות בייצור, גם כשהיו תקלות לא צפויות.
“את זה נעביר לרועי, שיצלם ויעלה תוכן. ונשאיר אצלנו גליל אחד?” הציע נדב. “צריך לבדוק עם החברת ייצור קמח, האם מהשקיות האלה יוכלו לייצר מארזים של קמח…” הזכרתי. “אז גליל לרועי, ושני גלילים לקמח?” תהה נדב. “אני מציעה שנבקש מהייצור קמח כמה סמפלים גם כן, שיעשו בדיקה האם יצליחו מהחומר לעשות מארזים ונעביר גם כן לנדב כמה…” הצעתי. “זה חכם, יצא לי לדבר איתם מוקדם יותר. הם מפחדים שלא יקנו מהם אם הם יעשו את השינוי הזה לאקו סקין.” נדב התחיל לומר. פניי הרצינו. “בגלל כמה תגובות רעות שיש לנו באתר, אבל הם מוכנים להוציא פס ייצור של חודש לראות האם שווה להם. אז אנחנו עדיין איתם, עוד לא איבדנו אותם.” הוא הוסיף לומר.
תחושת ההקלה שעברה לי בגוף אחרי הייצור הראשוני של מארזי קמח מאקו סקין, הרגשתי כאילו סוף סוף הפסיקו למעוך את הגוף שלי. הלחץ שבו אני ונדב מבטיחים לבעל העסק ששווה להם, משהו שאף פעם לא ניסו. ואז כשנדב שכנע אותם עדיין לא ידענו איזה מפעל יסכים לייצר את האקו סקין עצמו.
“השבוע הזה היה מעמסה ענקית בעמותה.” ציין נדב. “אבל גם הצלחה!” קראתי בשמחה. מסביבנו בשולחן בסלון הבית החשוך וריק שתק. הנחתי ארגז של קמח ארוז באקו סקין על השיש. “זה היה נפלא, בעל העסק הודהם לראות את המארזים החדשים.” אמרתי. “כן הוא אמר שהוא מאמין שזה יתפוס, ושישלח כמה מארזים לחבר להמליץ לו להצטרף גם כן.” נדב שיתף. “עכשיו חשוב להרחיב את זה בקצב טוב, לאט לאט.” הוסיף. “אתה יודע אבל את המגבלה שלנו.” ציינתי. “כן, המפעל של יונתן יצליח לייצר מספיק חומר בשביל עד כשלושה ספקים, כשהקמח אחד מהם. זו בהחלט מגבלה.” נדב הסכים. “אבל אנחנו עכשיו חוגגים, מחר נמשיך לעבוד.” הוסיף.
למחרת רועי דפק אצלנו בדלת הבית. חלף לו חצי מהשלושה שבועות שהוא מייצר תוכן בשבילנו. “באתי לראות את המארזים!” ציין רועי, לבוש כולו בבגדים שחורים וסינר. “אני מוכן לייצר תוכן איתכם.” מלמל תוך כדי מגיש לי סינר.
עמדנו במטבח מצלמים ניסיון לפתוח את האריזות קמח, כששקית רגילה מפלסטיק נקרעת ומפזרת קמח בכל מקום לעומת אקו סקין. ובישלנו משהו רק בשביל הצילומים, איזו עוגה נחמדה. “בתאבון.” אמרתי, למראה רועי ונדב מבלים עם העוגה. התחלתי לנקות את המטבח מהקמח. “בואי תקחי הפסקה.” הציע נדב, סרבתי. מצב המטבח המסריח הפריע לי.
“מה התוכנית שלך להמשך תקופת הניסיון?” תהה נדב. “אני עומד לתת לרשת לקחת את זה מפה הלאה לבד.” ציין רועי. הבטתי בו באי הבנה, תוך כדי שמחזיקה את המטאטא בשני ידיים. “זה ירגיש כאילו הכל קורה לבד, אני שולח לכמה מפורסמים שיעשו סרטון אתגר עם האקו סקין. מפה לשם אנשים יראו ונראה מה הלאה.” רועי הסביר. “בנוסף כמה ארגונים במטרות להגן על איכות הסביבה הסכימו לעלות פרסומת שאני כבר מסיים לערוך. זה יהיה בכל מקום.” הוסיף.
