אסור לשפוט רק כדי לבלוט
ממה שלמדנו בחיים האלו, ומתורת האל והנביאים והצדיקים שעשו מה שעשו מי שחיו קודם, הסבות והאבות, בעלי הירושה האלוהית שהשאירו לנו, זה לא להגיד את דעתנו על איש-לא משנה מה רמתו בדרך האמונה-רק כדי שנבלוט ושיראו אותנו ורק כדי שיגידו עלינו משהו טוב על חשבון איש זה. בנושא זה יש כמה נקודות אנו צריכים לדעת ולהבין. דבר ראשון זה כאשר אנחנו מדברים על איש כאשר הוא לא נמצא אתנו ועם מי שאנחנו מדברים, אנחנו אומרים את מה שהוא עשה או מה שיש בו ,ומתארים את המעשים שלו רק בשביל גאון מזויף, אנו מרגישים אם היינו במצב שלא מעריכים את טעות זה, ורק רוצים שהאחר ישמח, כאילו אנו משמחים אותו בלהגיד את מה שבאחר שלא נמצא ומשמחים את עצמנו, אבל לא שקלנו ולא ידענו שטובות של איש זה נהיות יותר על חשבוננו ועל חשבון ספר המעשים שלנו, לא רק זה, אלא ביום הדין אחרי שנגמרות טובות שלנו מספר המעשים, והם עוברות לאיש שדיברנו עליו זה, אז הרעות עוברות מהספר שלו לספר שלנו עד שלא נשאר לנו טובות מכניסות אותנו לגן עדן, והרעות נהיות פחות מהספר שלו, המשאלה של המשאלות ובזה אנו שופטים על עצמנו במקום שנשפוט אותו כדי לבלוט ואז בסוף אנו נשארים בלי טובה ועם הרבה רעות הדבר שהופך את שפיטתנו לאחר לעצמנו ולמי שהסכים לשמוע לנו והיה מתיר לעצמו לדבר ולשמוע דיבורים על אחר שלא נמצא איתנו. נקודה אחרת כאשר הוא-הצד השלישי או יותר-נמצא איתנו ואנחנו מדברים על האחרים ולא נותנים לצד שלישי זה לשמוע מה שאנחנו מדברים, וזאת קוראים לה “לחישה בוגדת”, הוא איתנו ויושב באותו מקום אבל לא נותנים לו לשמוע על מה מדברים, וזה כואב ופוצע בלב של האחר ולא נותן מקום לכבוד בין היושבים באותו מקום אלא מביא צרות וריבות וזה לא ברמה של המכובדים בעלי ערך אבל הזולי נפש רק הם מי שעושים מעשה זה ופוגעים באחר. עוד דבר כאשר אתה חוזר מהעבודה הביתה, אתה יושב עם האישה והילדים-אם היית נשוי- או עם המשפחה ועושה אותו דבר של הלחישה הבוגדת אבל עם המשפחה שלך, וזה יותר קל לעשות מחברים או אנשים זרים במשפחה כי אתה אומר הכל כמעט ,כל מה שקורה איתך ביום -יום שלך ויותר קל להוציא דיבורים ומלים איתם מאנשים אחרים. דבר זה חמור רק שאתה מרגיש הכי שיש בבית ונוח לך, וכאשר אתה טועה בנוח ובשקט נפש אז זה יותר חמור מלטעות עם בלבול ואי שקט רק בגלל שטעית, וזאת רמה לא קטנה של הטועים, כי אמר הנביא מוחמד: “מה שנוח ללב אז זה חלאל-כלומר כשר”, וזה חוזר לנפש ולמרכיבים שלה, כאשר אתה שקט ויש שלווה תנועות שלך וברגש ועשית מעשה , אם נשארת נוח לך ואתה מרגיש לא מבולבל אז אתה עושה משהו שמותר לעשות. אבל יש אחרים שהלב שלהם סופג את הרע ואת האסור, למשל אנשים שאתה אומר להם על מעשה שעשו שזה טעות, הם מפסיקים-או שלא- ואתה אמר עוד פעם ועוד פעם עד שזה נהפך להרגל בשבילם וקוראת ספיגה בלב שלהם והם לא מרגישים ברע עם הזמן. וההשפעה של מעשה רע זה ,זה נקודה שחורה-כי זה מעשה רע-וכל שעושים נהיה סימן של עוד נקודה שחורה, וזה מתמקד, וכל שעושים מעשה טוב אז נהיה סימן לבן, ומה שנהיה יותר בלב אז זה הערך של מעשיך, וזה כמו לעשות רע כל הזמן או לעשות טוב, את מה שגובש את הלב אז זה מה שאתה עליו, וכל שעושים טוב השחור נמחק.
שפיטה אחרת זה מתגלה בשפיטת שופטים של בתי משפט, כאשר הוא לומד והוא נשבע בינו לבין עצמו לשרת את המדינה ואת המסכנים ובעלי הזכות, נפתח לו שערים של יכולת ונתינה מהאל והאנשים לו זכות של ביצוע שאין לאחר, במצב זה הוא חייב להיות הוגן וחפש את הזכויות של המסכנים ומי שהצד השני לא היה איתו הוגן, זה תפקיד קשה ,ואי אפשר להיות כל הזמן הוגנים, לא שלא רצינו אבל זאת האמת וזאת המציאות, כאשר אנשים שאוכלים את הזכות והחלק של האחר-דיברנו על חלק האחר קודם- ויש להם הוכחות, שחלק מהן אמיתי ואחר מזויף שהם עבדו שיהיו ושיתבצע כל עניין שהוא כדי שיגישו הוכחה מזויפת זאת, אז השופט מנסה כל הזמן לקחת בהוכחה, וכמו שאמרו: “ההוכחה לטוען ולהישבע זה למכחיש”, וזה בכל השיטות של הייחוד והאין עוד מלבדו, וכן בחוקים שהאנשים שמו,אלא אם לא נמצא במדינה מסוימת.
עוד נקודה שהיא שפיטת האחד ממנו על עצמו, וקוראים לה “שפיטת הצדיקים” כאשר אנחנו יושבים עם עצמנו ומדברים וחוזרים על מה שקרה איתנו תוך כדי היום, כאשר אנחנו טועים או שעושים טוב, וכמו שאמר אחד הצדיקים: “תשפטו את עצמכם לפני ששופטים אותכם ותשקלו את מעשיכם לפני שנשקלות לכם”, וזה מה שצריך להיות אצל כל מאמין וכל מבקש לצדק וייחוד האל והאמונה בנביאים, לשבת לבד, לחשוב ולשחזר את מעשינו בכל עת ובכל יום, כי אם לא הספקנו לעשות צעד זה הלב הופך לקשה, כי עבר עליו זמן רב בלי ניקיון וניקוי, אמר האל בנושא זה: “האם הזמן נהיה כל כך ארוך עליהם ואז הלבבות שלהם נהיו קשים”, וזה פסוק במי שעבר עליהם בדרך שלהם הרבה זמן ולא חזרו בתשובה כאשר טעו ולא חידשו אימונה בלהגיד: “אין עוד מלבדו” –ומשפט זה מחדש אימונה ועלינו להגידו כל תקופה קצרה שלא יהפוך לבינו לקשה- ומשפט זה הוא המפתח של גן עדן, ועלינו להגיד אותו וללמד אותו לכל מי שאנו אוהבים, ובזה מתגשם לנו מה שאנחנו רוצים, נפש ששבעה ואימונה שלא נגמרת אלא מתחדשת ואנו משדרגים אותה כל שאנו חיים.
