תן את חלק האחר לעולם לא תאחר
וזה מובן רב-משמעתי, בטח לא מבחינת המובן וההפך, אלא מרוב הפירושים ומה שמגיע לנו תמורת ערך זה. אמר הנביא מוחמד עליו השלום: “לא יאמין האחד ממכם עד שיאהב לאחר מה שאהב לעצמו”. וזאת אמירה שאוספת לנו את סוד האהבה לאמנות ההתנהגות עם האחר וכן עם העצם, כי זה לא חוזר רק לאחר אלא לעצמנו כי הבן אדם לא מוצא את שפע הנתינה אלא אם התחיל בעצמו, וזה החוק של החוקים בפטירת בעיית או סיבוך השנאה לתת או הכמות הקטנה שאנו מוציאים לאחר, ואם נשבעת בעצמך מעצמך תמצא את הדרך לתת בשמחה וללא קנאות או בעיה מבחינה זאת. הנתינה זה דבר שיש לו הרבה מוצאים והרבה מעיינים או קישורים שהוא בא ממנה, כאשר אתה מוציא לבניך ואשתך זה בשביל האל, וזה “המאמץ” שקוראים לו בדת האסלאם “ג’יהאד”, וזה לא מה שהבנו כהתחלה שהוא המלחמה והלחימה נגד הגויים, אלא זה המאמץ היותר גדול ממנו, וזה המאמץ הגדול או “הג’יהאד הגדול”, ומזה בא את סוד ההצלחה בדרך האל ודרך ההיכנעות. פעם כאשר חזר הנביא מוחמד ממלחמה נגד הגויים של הערבים, הוא היה גאה מאוד ושמח ואז אמר: “חזרנו מהמאמץ הקטן למאמץ הגדול” כלומר מאמץ האהבה והנתינה לאחר ,לאחינו ואפילו לכופר שלא מעריך מה זה משפט “אין עוד מלבדו”, או שהוא עובד אל משלו או שיש לא נטייה לאי-אימונה ולמי שהוא לא ברמה-בחיים האלו ובחיי הנצח- של המאמינים והמאחדים, אנחנו נשאל למה להתנהג טוב עם הגוי?, התשובה היא שההתנהגות הטובה מביאה את השפעתה אפילו אחרי זמן מה, ואז יהיה לנו –או להם- הזדמנות שיכנסו לדת האמתי שזה האיחוד ושאין עוד אל מהאלוקים. אמר אחד החכמים מהצדיקים היודעים והמבינים: “דת זה התנהגות”, וכל פינה שאנחנו נכנסים אליה וכל מקום או נושא שאנו דנים בו בסוף זה חוזר להתנהגות, ולא יאמין מי שלא מתנהג טוב-אפילו מצוין- עם האחר אפילו אם כפר או לא היה מהקבוצה השורדת.
זה מובן אחד לנתינה כאשר אתה מתחיל בעצמך כדי שתיתן לאחר ברצון ובשמחה, וכאשר אתה נותן לאישה והילדים וזה המאמץ בשביל האל ובדרגה של הלוחם שיורד דמו ונפצע בקרבים, והמובן שהדת זה התנהגות מביא לנו חשק לתת ונותן לנו להבין שלתת זה חלק מהחלק שלך כי כל שאתה –לפחות מתפלל- או שמברך לאחיך ,בא מלאך ואומר: “לך כמו שאמרת”, וזה המובן העיקרי בערך שלנו לתת את חלק האחר, ותדמיין לעצמך כאשר כוח עליון שזה מלאך בא ואומר שמגיע לך כמו שרצית לתת אז כבר זה מהיוצא מההרגל וכבר כוח האל איתך ואז, אף אחד לא לוקח חלקך וזה ממשי ובדוק ומוחלט ושמור לך, ומובן זה כאשר אתה מבקש מהאל לאחיך דבר שאתה רוצה לעצמך, זה יותר חזק מלתת בפועל-וזה לא מונע לתת- כי כאשר אתה נותן חומרית אולי מי שנתת לו יחזיר לך את המתנה או נתינה זו אלי שלא, אבל עם חשבון האל שום דבר לא יאבד ואז כבר יש לך מבלי שתתאמץ רק עליך לבקש לאחיך וזה כבר בכיס. דבר אחר במובן זה כאשר אתה מבקש מהאל לעצמך, אולי האל ייתן לך אותו, או שהוא מפצה אותך בדבר שהוא שווה לבקשה זו, ואולי ידחה לך בקשה זאת ליום הדין, אלה שלושה סיכויים ואופציות לבקשה לעצם, אבל בבקשה לאחר זה מביא לך את דבר זה בהכרח כי המלאך אמר בצווי מהאל האחד והיחיד הנותן והלוקח הוא מלך המלכים.
זווית אחרת של מובן הנתינה שזה כאשר אתה חייב לתת את הזכות של האחר, אתה חייב כי אם לא נתת זכות זו אז תקבל עונש בחיים אלו או בחיי נצח. וזאת היא הנקודה העיקרית והמרכזית של המלכות בחיינו, כאשר אתה אחראי על קבוצה של אנשים-אפילו לא מאמינים- אז אם לא תיתן להם את מה ששייך להם והם יבקשו מהאל שיעניש אותך אז האל נותן להם את בקשתם למרות שהם לא מאמינים, וזאת התפילה היחידה שהאל מסכים לקבל מאנשים אלה, אז איך אם הוא-שלקחת ממנו- מאמין ואח בדת ובדרך?, צריך לחשוב על זה פעמיים כאשר אנחנו נותנים ולוקחים זכויות של בן אדם, וכבר יש את סיכוי הארת אור אדום של החירום, ומי יעשה לך את הרע או הטוב, זה האל בעל הכוח שאסר על עצמו לא להיות הוגן ואסר דבר זה על עבדיו ועשה אותו לא כשר וחראם והחרים דבר זה בהדגשה שלא סולחת לטועה בנושא זה. דבר אחר במובן זה, כאשר אתה מנהיג שהוגן, ואז כל שתבקש מהאל בקשתך מקובלת ומוסכמה מאל העולמות, כי אתה במרכז ומעמד שאם אחר היה בו ולא היה הוגן –כי יש הרבה הזדמנויות להרוג ורצוח ולשרוף ולגנוב למי שלא הוגן- אז אתה ההוגן האל ייתן לך כל מה שרצית ובקשת, וזה שלא היה הוגן האל יעניש אותו ואז זה ההבדל בין נתינת האל ונתינת העבד והבן אדם, כי כאשר אתה נותן אולי כי זה שנתת לו בעל מעמד או שנתן לך לפני אבל האל והחשבון שלו הולך לפי הוגנות, דווקא אם אתה נשיא או מנהיג, ולאיש זה אנחנו קוראים “מקובל תפילה”, ואלה הצדיקים שכל אחד אפילו אם הוא לא מכיר אותם ומתעסק איתם לשניות הוא אוהב אותם, אלא אם הוא לא הוגן אז האל לא נתן לו אפילו לאהוב את אנשים אלה ולקבל טובת מעשה זו, למרות שהם אהובים בשמיים ובאדמה, לכל מי שפגש אותם והתעסק איתם במינימום של התעסקות ולזמן קצר ומוגבל.
