מיומנו של א־לוהים : כשהלב קיפל שלט

מיומנו של א־לוהים :

כשהלב קיפל שלט

 

היום ראיתי מישהו נכנע, רגע אחד לפני שהפלא היה אמור לקרות         

 

קוראים לו עידן.

והוא החליט לנסות לפתוח עסק קטן.

מה זה קטן,

קפה נייד עם סינבון בטעם “אין לי תקציב לסניף”.

הוא חלם בגדול, אבל דפק בפעמון קטן.

יום אחד עבר ברחוב, ראה מקום שמתפנה,

ואמר לי בלב,

אם אתה באמת שומע, תן לי סימן שזה המקום.

אז שלחתי יונה.

היא עשתה לו קקי בדיוק על החולצה.

הוא לקח את זה כסימן חיובי.

(כנראה באמת היה נואש.)

פתח את הדוכן.

יום אחד עבר, אפס לקוחות.

יום שני, אחת שנכנסה לשאול אם יש שירותים.

יום שלישי, הוא שאל את עצמו,

אולי אני פשוט לא טוב בזה.

ואני,

חייכתי.

כי בדיוק באותו יום,

כתבתי בלוח השמיימי שלי,

מחר, לקוחה בשם אורלי תעלה פוסט על הסינבון שלו.

תוך שלושה ימים, ויראלי.

תוך שבוע, טלוויזיה.

תוך חודש, הוא יפחד להישאר בלי מלאי.

אבל עידן,

שלא ראה את הלוח שלי,

רק ראה את הקופה הריקה.

וביום הרביעי,

קיפל את השלט,

קיפל את התקווה,

וקילף את מדבקת “קפה עידן, ביס מהלב”.

והלב שלי,

כאב.

כי הוא היה במרחק ניסיון אחד,

מהתפוצצות מתוקה.

אבל מה לעשות,

אני לא עושה ניסים.

אני רק מחכה שתתעקשו עוד רגע אחד.

 

ורשמתי ביומן,

היום מישהו ויתר, בדיוק כשהיה אמור לפרוח.

לא כי הוא לא טוב.

לא כי הוא לא מוכן.

אלא כי הוא חשב שאם לא הולך מיד, אז אולי זה לא נועד.

ואני,

אני רק לחשתי לו בלב,

עוד ניסיון אחד, אהובי.

עוד פוסט אחד.

עוד סינבון אחד.

כי לפעמים,

הקסם מגיע דקה אחרי שכולם הלכו הביתה.

 

סוחר מילים