מעלית
אַבָּא, הַמּוֹמֶנְטוּם נֶעֱצַר,
וְעַכְשָׁו הוּא נִמְצָא בְּמָקוֹם צַר.
אָנָּא שַׁחְרֵר אוֹתוֹ מֵהַמֵּצַר,
וּתְגַלֶּה מִשָּׁם אֶת הָאוֹצָר.
.
אַבָּא הוּא סוֹבֵל,
וְכֹל יוֹם מַרְגִּישׁ כְּמוֹ יוֹבֵל.
הוּא נוֹבֵל,
הוּא צָרִיךְ עֶזְרָה מֵהָרַב חוֹבֵל.
.
אַבָּא לִבּוֹ נִשְׁבַּר,
בַּ’פָּרָשָׁה הַזֹּאת’ – הוּא מַרְגִּישׁ בַּ’מִדְבָּר’.
הַתִּסְכּוּל הוֹלֵךְ וְנִצְבָּר,
הַמַּאֲבָק בְּבִּירוֹקְרַטְיָה יוֹתֵר קָשֶׁה מֵחַיּוֹת בַּר.
.
אַבָּא תֵּן לוֹ אֶת הַכּוֹחַ,
מֵהַכְּאֵב הַזֶּה לִצְמֹחַ.
לְאֵלֶּה שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ – לִסְלֹחַ,
וְשׁוּב לִשְׂמֹחַ.
.
אוּלַי הוּא טָעָה,
אַךְ הַמְּחִיר הִגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה.
יֵשׁ לְזֶה אֵפֵקְט הַרְתָּעָה,
וּפּוֹטֶנְצְיָאל לִיצֹר הַפְרָעָה.
.
אַבָּא בְּבַקָּשָׁה רַק שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידֵי דִּכָּאוֹן,
אוֹ גָּרוּעַ מִכָּךְ – לְשִׁגָּעוֹן.
הוּא הָיָה אִישׁ שֶׁל חָזוֹן,
וְעַכְשָׁו הוּא בְּקֹשִׁי יָכוֹל לִדְאֹג לְעַצְמוֹ לְמָזוֹן.
.
אָנָּא תְּתַקֵּן,
יֵשׁ לוֹ חֲלוֹמוֹת לְהִזְדַּקֵּן.
לִבְנוֹת עִם מִישֶׁהִי קֵן,
הוּא לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת – הַמִּסְכֵּן.
.
כִּי בְּתוֹכוֹ הוּא עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן,
שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַשַּׁרְלָטָן.
הוּא לֹא בִּקֵּשׁ לִהְיוֹת סוּלְטָן,
בְּסַךְ הַכֹּל לְסַדֵּר אֶת עִנְיָנָיו – כְּדֵי לִהְיוֹת חָתָן.
.
וּבְּדִיעֲבַד הוּא מוֹדֶה וּמַעֲרִיךְ,
שֶׁסִּפַּקְתָּ לוֹ כֹּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ.
עַל שְׁתִיָּה וְעַל כָּרִיךְ,
וְעַל הַזְּכוּת לְהַדְרִיךְ.
.
וְיֵשׁ לוֹ אֵינְסְפוֹר בַּקָּשׁוֹת,
וּבְכֹל יוֹם – יֵשׁ לוֹ חֲדָשׁוֹת.
אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא קָשֶׁה עֲבוּרְךָ,
אָז אַבָּא בְּבַקָּשָׁה – תֵּן לוֹ אֶת בִּרְכָתֶךָ.
.
וְאִם הוּא שָׁכַח אֵי פַּעַם לְהוֹדוֹת,
זֶה הָיָה בִּגְלַל הַחֲרָדוֹת.
אַךְ הוּא יוֹדֵעַ לַמְרוֹת הַדְּאָגוֹת,
שֶׁאַתָּה זֶה שֶׁהֵרַמְתָּ אוֹתוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת.
.
אַבָּא כְּבָר אֵין לוֹ כּוֹחַ לְהִתְקַדֵּם אֶל הַתַּכְלִית,
אָז בְּבַקָּשָׁה בִּמְקוֹם מַדְרֵגוֹת – תֵּן לוֹ מַעֲלִית.






