“משעבוד לגאולה”

זה הסיפור שלי.
על האישה שאני, על מה שעשיתי כל חיי מהזווית שלי, ובלי תיאורי הזוועה שהתרחשו בי. זו התייחסות והתפעלות מהכוחות האינסופיים שהיו לי.
מאז שאני קיימת פה בעולם, מהרגע שהגחתי לאוויר, הייתי ילדה יפהפייה, עוצמתית, מלאה באור-כאילו יד אלוהים נגעה בי. מלאך שעמד לידי כל הדרך ולחש לי: “אני איתך, הכל בסדר”.
זו ילדה שחלמה על טוב גם כשלא ידעה איך הוא מרגיש בכלל ואיך הוא נראה. מגיל קטן לא הסכמתי עם הדעות מסביב, והתנגדתי בכל תוקף לזוועות שקרו סביבי. צעקתי זעקה של אישה לוחמנית, הכל רק לא לקבל את המתרחש.
הייתי ילדה כל כך שמחה, מלאה בחיוביות. אוהבת מוזיקה, אוהבת את החגים, בורחת לסוכה של השכנים רק כדי לחוות את האווירה. לעיתים העדפתי להיכנס למלחמות קשות בשביל לקבל את מבוקשי, בשביל לשמור על שפיותי.
הרדיו שהתנגן בחדר כאילו גילה לי שיש עולם אחר בחוץ—שפוי כזה, בלי צעקות ובלי אימה. המקום השפוי הזה היה בשבילי הכל. השמחה בצלילים הנעימים שיצאו משם, החידונים והסיפורים לפני השינה, זה היה משוש חיי. זה גילה לי על מקום אחר שלא הכרתי.
הילדה הזאת תמיד הייתה יפה, גם כשלא נאמר לה כך וגם כשלא ידעה על זה. הייתי יושבת, תוך כדי התחבאות מהוריי האלימים, מסתתרת בארון ומזמזמת לי שיר כדי להירגע. דמיינתי שני אנשים טהורים ופשוטים יושבים לצדי, מחבקים אותי, מלטפים ולוחשים לי: “אני איתך, את עוד תצאי מכאן”.
קיבלתי 100 בכל המבחנים שלי. איש לא חשד שאני קמה מתופת ובאה לבית הספר עם חיוך גדול, עם חמלה לאחר, עם חיוביות ועם חברות טובה. הכיצד זה ייתכן?
אני גאה בילדה הזאת, אוהבת אותה בכל ליבי ומצטערת עבורה על האסונות שנאלצה לעבור. היא ידעה בידיעה ברורה שזו לא הדרך, שמה שנעשה שם הוא שגוי, מעוות וחולני ביותר—וחייב להיפסק.
גלי לי, ילדה יפהפייה, איך נשארת פשוטה וטובה אחרי בקרים ולילות עקובים מדם? איך לא פגעת בחברייך לכיתה? איך לא השלכת את זעמך על ילדים אחרים? מהו כוח העל שלך???
גדלת בחברה סגורה, שבה אף אדם לא נתן מקום ואישור לדברים שעברת. הסביבה שלך חטאה באותם חטאי הורייך שיצאת נגדם. יצאת נגד כולם ונשארת לבד.
וויתרת על הכל בבוחרך לעזוב: על אחייך שכל כך אהבת, שמרת והגנת עליהם; וויתרת על בית הספר שהיה מקור שפיותך, על סביבתך, על הכל. ונשלחת לשלם על מעשים שלא עשית רק בגלל שהיית קטינה ושלטו בך. לא הייתה לך שום דרך להגן על עצמך. הוקפת בזאבים טורפים ובאנשים שלא מבינים מה חווית, שרובם מתנגדים לשמוע על סיפורי אונס וטוענים שהמצאת, כי אלו לא דברים שיכולים להתרחש במציאות שלהם. או אולי אלו סיפורים שהאדם האנושי מעדיף לגחך בהם מאשר להכיר במציאות העגומה.
מאיפה הידיעה הברורה הזו שזה רק את מול כולם? איך נשארת עם שמחת חיים ואופטימיות למרות כל זה?
את שוברת את חוקי הקארמה הבין-דורית! את מנצחת בהיותך חיה היום, פועלת למען עצמך, למען הילדה שהיית ולמען הסביבה שעוברת דברים דומים. את תמיד היית הבית שלך, המקום הבטוח שלך. נשלחת לבור כמו יוסף על חטאים שלא עשית, מתוך רצון להשתיק אותך—ולא ויתרת.
מאיפה הכוחות הגדולים האלה לא להיכנע? את חלק מאנשי הברזל שהיו בהיסטוריה, אלו שהעדיפו להיענש העיקר לצעוק את זעקתם, לא להיכנע, להילחם ולהציל את עצמם. את גדולה מהחיים האלה. את יודעת הכי טוב מה נכון לך, תמיד ידעת.
כמה כוח, כמה עוצמה, כמה גאווה. אלוהים כל הזמן החזיר אותך אלייך. יש לך מקום בעולם ותפקיד גדול. אלו לא סתם דברים קשים שעברת, ביכולתך כעת לשנות את העולם.
ילדה יפה שאת, אני אומרת לך בכל ליבי: סליחה. אני מצטערת שעברת את זה, ובאותה נשימה גאה בך על היכולות שלך לשרוד, לאהוב ולהאמין בחיים אחרים לחלוטין. להוציא את עצמך מן התופת.
אוהבת אותך אהבת אמת. את אני ואני את, ולנצח אשמור עלייך.
המלאך השומר שלך.