הטבח:
עֲזֹר לִי נָא בְּדִילֶמָּה נוֹרָאִית,
הַלֵּב שֶׁלִּי לֹא יָכוֹל לְהַחְלִיט.
בְּמַתְכּוֹן הַמִּסְעָדָה, בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן,
כָּתוּב: “קַח קוֹרָנִית, קַח תַּפּוּד,
וְהַחְזֵק אוֹתָם צָמוּד”?
האחמ”ש:
אִם בַּמַּתְכּוֹן כָּךְ נֶאֱמַר –
נִשְׁמָע סָבִיר, הַמְשֵׁךְ יָשָׁר!
הטבח:
אֲבָל רֶגַע!
זוֹ אֵינָהּ הַבְּעָיָה הַמְּקוֹרִית,
כִּי כֶּלַךְ עִם קוֹרָנִית – זוֹ אַהֲבָה אֲמִתִּית!
וְכֵיצַד תּוּכַל הַקּוֹרָנִית לְתַפּוּד כָּזֶה לְהִצָּמֵד?
הֲרֵי הִיא עֲדִינָה, וְהוּא – שָׁם סְתָם עוֹמֵד.
מְעַט גַּס, קְצָת מְחֻסְפָּס,
לְלֹא חֵן וְשׁוּם קְלָאס.
האחמ”ש:
תִּשְׁמַע טַבָּח צָעִיר,
אַתָּה מַקְשִׁיב לְלִבְּךָ – שָׁם הַבְּעָיָה.
אִם בַּמַּתְכּוֹן נִכְתַּב, אֵין מָנוֹס וְאֵין בְּרֵירָה:
עַל הַקוֹרָנִית וְהַתַּפּוּד לְהִכָּנֵס לַקְּדֵרָה.
הטבח:
וּמָה יִהְיֶה אִם תַּחְשֹׁק נַפְשִׁי בְּכֶלַךְ מְמֻלָּא?
עִם קוֹרָנִית מְבֻשֶּׂמֶת וְיָפָה לְהַפְלִיא?
אִם לִתְהוֹם הַקְּדֵרָה הִיא תִּפֹּל לְאֵימָתָהּ,
הִיא תִּתְבַּשֵּׁל בְּתַבְשִׁיל שֶׁיּוֹצִיא נִשְׁמָתָהּ!
האחמ”ש:
תנסה לעצור, אַל תִּזְרֹק הִזְדַּמְּנוּיוֹת,
הֲרֵי כּוֹתֵב הַמַּתְכּוֹן מַכִּיר קוֹרָנִיוֹת.
הטבח:
אָז מָה אִם הַהוּא חָשַׁב שֶׁזֶּה נָכוֹן?
הוּא אוֹהֵב תַּפּוּד, זֶה אֶצְלוֹ בְּכָל מַתְכּוֹן.
אֶת הַקּוֹרָנִית הוּא שִׁלֵּב רַק כִּי הָיְתָה,
לֹא כִּי זה המתכון, בהוויה
האחמ”ש:
הַמַּתְכּוֹן הוּא אֶחָד, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִסְטוֹת.
אִם לֹא תִּכָּנֵס לַקְּדֵרָה – שֶׁתִּתְיַבֵּשׁ בַּשָּׂדוֹת!
אֲבָל קוֹרָנִית כֹּה רֵיחָנִית,
חֲבָל שֶׁתִּתְבַּזְבֵּז לָהּ בְּלִי תַּכְלִית.
הטבח:
אוֹיָה הַגְּזֵרָה! כֵּיצַד לְצַיֵּת?
קוֹרָנִית עִם תַּפּוּד? זוֹ הַתְחָלָה שֶׁל חֵטְא.
הֲרֵי בָּרוּר שֶׁגַּם הַכֶּלַךְ עַל הַקּוֹרָנִית לֹא יְוַתֵּר,
אוֹתָהּ הוּא צָרִיךְ וְלֹא דָּבָר אַחֵר.
הֲרֵי מְחִירֵים של שְׁנֵיהֶם בַּשּׁוּק שָׁוִים,
קַל לְהַשִּׂיגָם וּשְׁנֵיהֶם ממלאים.
הַהֶבְדֵּל הַיָּחִיד שהוא גם טעים!
אז לָמָּה לַמַּתְכּוֹן הַזֶּה כֻּלָּם מצייתים?
וּמָה תַּגִּיד הָאֵזוֹב?
שֶׁאֶת הַתַּפּוּד הִיא רוֹצָה לֶאֱהֹב?
הֲרֵי הַתַּפּוּד הוּא, בֵּינֵינוּ, מִצְרָךְ –
הוּא לֹא חַיָּב קוֹרָנִית, זֶה פָּשׁוּט מְגֻחָךְ!
האחמ”ש:
קַח לְךָ זְמַן לַחְשֹׁב,
אבל אין לך ברירה
זֶה אוֹ לַשָּׂדֶה – אוֹ לַקְּדֵרָה.
