הוא פגש אותה בתחנה המרכזית. היא לבשה שמלה פשוטה ושתתה שוקו עם קש. מבטם הצטלב והיא הייתה הראשונה שדיברה.
“הקו הזה תמיד מאחר?”
כך התחיל דיבור שהפך לשיחה, ואז לשתיקה נעימה.
בערב ההוא הוא ליווה אותה הביתה. בחדר שלה, בין כריות צבעוניות ופוסטרים ישנים, היא שאלה אם הוא מתבייש ממנה. הוא הנהן.
“גם אני,” היא אמרה.
כשהתנשקו, הלב דפק כמו אז אבל הפעם, הוא לא ברח. הידיים רעדו אבל לא עצרו. היא הובילה, הוא הקשיב. הנשיקות היו איטיות, לוחשות, מבקשות. הם לא מיהרו לשום מקום. לא הספיק להם לכבוש. הם רצו לגעת.
הם נשכבו זה לצד זו, לבושים למחצה, מבולבלים מהתחושות. זה היה אינטימי יותר ממגע. מין לא היה, אבל אינטימיות אין סופית דוווקא כן.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
