פרשת תצווה – תפקיד הכהן
כְּנֶגֶד כֹּל שֵׁבֶט,
אֶבֶן בַּחֹשֶׁן יוֹשֶׁבֶת,
עֲשׂוּיָה בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת.
לְכֹּל אֶבֶן יֵשׁ מִקּוּם יִעוּדִי,
וְזֶה מְסַמֵּל אֶת זֶה שֶׁלְּכֹּל אֶחָד יֵשׁ תַּפְקִיד יִחוּדִי.
.
רַק בְּיַחַד אָנוּ מֻשְׁלָמִים,
לְבַד – כֻּלָּנוּ פְּגוּמִים.
אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְאַחֵד – וְלֹא בִּגְלַל אִיּוּמִים,
אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה – שֶׁנִּהְיֶה שְׁלֵמִים.
.
וְלַכֹּהֵן יֵשׁ תַּפְקִיד – לְחַבֵּר בֵּינֵינוּ,
וְלָכֵן הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מְחֻבָּר אֵלֵינוּ.
יֵשׁ כֹּהֲנִים שֶׁמַּמְשִׁיכִים בְּתַפְקִידָם עַד יָמֵינוּ,
וְרַבִּים מֵהֶם מְחַבְּרִים אוֹתָנוּ – אֶל בּוֹרְאֵנוּ.
.
תַּפְקִיד הַכֹּהֵן – הוּא לְהָפִיץ אַהֲבָה,
לַהֲפֹךְ כֹּל נִיצוֹץ – לְלֶהָבָה.
לְלַמֵּד זְכוּת – גַּם אִם לֹא בִּצַּעְתָּ אֶת הַחוֹבָה,
וְלַעֲזֹר לְכֻלָּנוּ לְטַהֵר אֶת הַמַּחְשָׁבָה.
.
וְעַל יְדֵי אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ,
הוּא מְחֻבָּר אֵלֵינוּ – וְלָכֵן יָכוֹל לְחַבֵּר בֵּינֵינוּ.
הַחֹשֶׁן עַל הַלֵּב,
תִּזְכֹּרֶת תְּמִידִית – לְאוֹהֵב,
שֶׁבֵּין חֶלְקֵי הָעָם הוּא צָרִיךְ לְשַׁלֵּב.
.
וּכְשֶׁאָנוּ מְחֻבָּרִים בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ,
קַל לְהִתְחַבֵּר לְבוֹרְאֵנוּ.
לָכֵן עַל יְדֵי הַכֹּהֵן נַעֲשָׂה חִבּוּרֵנוּ,
וְאָז שְׁלֵמָה אַחְדוּתֵנוּ.
.
אַחְדוּת – אַךְ לֹא אֲחִידוּת,
טִשְׁטוּשׁ הַיִּחוּדִיּוּת – זֶה הַהֵפֶךְ מִיַּהֲדוּת.
דַּוְקָא כְּשֶׁכֹּל פְּרָט בָּעָם מַכִּיר בְּתַפְקִידוֹ הַיִּחוּדִי,
הוּא מַשְׁלִים אֶת חֶלְקוֹ – כִּיהוּדִי.
.
הָאֶבֶן בַּחֹשֶׁן – זֶה לֹא רַק יַהֲלוֹם,
זֶה מְבַטֵּא אֶת מִדַּת הַכֹּהֵן – אוֹהֵב שָׁלוֹם.
שָׁלוֹם מִלְּשׁוֹן שְׁלֵמוּת,
דַּוְקָא הַחִבּוּר בֵּין שׁוֹנוּת – יוֹצֵר מֻשְׁלָמוּת.
.
שְׂמֹאלָנִי וִימָנִי,
דָּתִי וְחִלּוֹנִי,
אִישׁ סוֹד וּפַשְׁטָנִי,
אִישׁ שֵׂכֶל וְרַגְשָׁנִי.
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אָנוּ נִרְאִים שׁוֹנִים,
זֶה רַק בַּמְּאַפְיְנִים הַחִיצוֹנִים.
בְּמַהוּת כֻּלָּנוּ אֶחָד,
לַמְרוֹת שֶׁכֹּל פְּרָט מְיֻחָד.
.
וְזֶה קַל לְהָבִין כְּרַעֲיוֹן קוֹנְסֶפְּטוּאָלִי,
בְּאֹפֶן אִינְטֵלֶקְטוּאָלִי.
אַךְ בַּיּוֹמְיוֹם זֶה אַקְטוּאָלִי,
כְּשֶׁאַתָּה נִתְקָל בְּאָדָם בְּרוּטָלִי,
וְרוֹצֶה לְהָגִיב לְכָךְ בְּאֹפֶן אֵמוֹצְיוֹנָלִי.
.
אִם הוּא חֵלֶק מִמְּךָ,
הוּא לֹא אוֹיְבֶךָ.
וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמֶךָ,
תֹּאהַב אוֹתוֹ – הוּא חֵלֶק מִמְּךָ.
.
וּכְשֶׁבַּתַּשְׁתִּית יֵשׁ אַהֲבָה אֲמִתִּית,
מְגַלִּים שֶׁהַבְּעָיָה אֵינָהּ מַהוּתִית.
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ יְצִירָתִית,
לִפְתֹּר כֹּל בְּעָיָה – כְּשֶׁהַתְּפִיסָה אַחְדוּתִית.
.
וּבְגָדוֹל – כֻּלָּנוּ אֲמוּרִים לִהְיוֹת כֹּהֲנִים,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב – “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים…”
כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד לְשַׁלֵּב בֵּין שָׁלָל שֶׁל גְּוָנִים,
עַד שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מְתֻקָּנִים בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים,
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים.







