“מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר – מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה”,
אַךְ אֵיךְ מִי שֶׁעָצוּב – יַרְבֶּה בְּשִׂמְחָה?
כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה – צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ,
הֲרֵי בְּלִי זֶרַע – שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ צוֹמֵחַ.
.
הָעַצְבוּת נוֹבַעַת מֵחֶסְרוֹנוֹת,
כְּשֶׁאֵין לְךָ מַסְפִּיק כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת,
כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ רְצוֹנוֹת – וְאֵין לְךָ מַסְפִּיק כִּשְׁרוֹנוֹת,
וּכְשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקַדֵּם – וּמוּצָף בְּזִכְרוֹנוֹת.
.
הַשִּׂמְחָה – הִיא תּוֹלְדַת הַשְּׁלֵמוּת,
כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ כְּשֶׁמַּסְפִּיקָה לוֹ הַכַּמּוּת.
וְאִם הוּא חָשׁ שָׁלֵם,
הוּא עַל אֲחֵרִים מוּכָן לְשַׁלֵּם.
כִּי מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שָׁלֵם – נוֹתֵן לְאָחֵרִים,
לְכֹּל אֵלֶּה שֶׁמִּסְּבִיבוֹ חֲסֵרִים.
.
בְּכֻלָּנוּ יֵשׁ גַּם שְׁלֵמוּת וְגַם חֶסְרוֹנוֹת,
וְאָנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתְּכוּנוֹת,
בַּדְּרָכִים הַנְּכוֹנוֹת.
.
לִפְעָמִים הָאָדָם מַרְגִּישׁ עָנִי – וְלִפְעָמִים עָשִׁיר,
לְעִתִּים חֲסַר יְכֹלֶת – וּלְעִתִּים כָּשִׁיר.
בְּמָה זֶה תָּלוּי?
בְּדָבָר שֶׁכָּרֶגַע לַתּוֹדָעָה גָּלוּי.
.
לְמָה אַתָּה נוֹתֵן אֶת הַמִּקּוּד?
הַאִם לְכָךְ שֶׁאַתָּה בְּמִלְכּוּד?
אוֹ לְכָךְ שֶׁאַתָּה בְּשִׂיא שֶׁל תִּפְקוּד,
וְתֵצֵא מִשָּׁם – אִם רַק תִּקַּח פִּקּוּד.
.
בְּאָנָלוֹגְיָה פְּשׁוּטָה,
אִם תִּתְמַקֵּד בַּחֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה,
הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלָּךְ תִּהְיֶה נִפְלָאָה.
בְּעוֹד חֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה,
תִּגְרֹם לְךָ לִתְחוּשַׁת מְצוּקָה.
.
אֲבָל אֵיךְ מִתְמַקְּדִים בַּחֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה?
הַתְּשׁוּבָה נִמְצֵאת בְּפָּרָשָׁתֵנוּ – פָּרָשַׁת תְּרוּמָה.
הַדֶּרֶךְ לְהִתְרוֹמֵם לְמַדְרֵגָה רוֹמֵמָה,
הִיא פָּשׁוּט מְאוֹד – עַל יְדֵי הַנְּתִינָה.
הֲרֵי אִם אַתָּה נוֹתֵן – סִימָן שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַסְפִּיק,
וַאֲפִלּוּ אֶקְסְטְרָה – לְהַעֲנִיק.
וּכְשֶׁאַתָּה מְמֻקָּד בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ,
הַשִּׂמְחָה מְלַוָּה אוֹתְךָ,
אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן – תּוֹצָאָה שֶׁל תְּרוּמָתְךָ.
.
פָּרָשַׁת תְּרוּמָה – וְחֹדֶשׁ אֲדָר,
נוֹתְנִים לָנוּ בְּעֶצֶם פִּתָרוֹן נֶהֱדָר.
הַיְּכֹלֶת לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה,
נִמְצֵאת בְּיָדְךָ.
.
אָז תַּחֲשֹׁב לְמִי אַתָּה יָכוֹל לְהַעֲנִיק – וּמָה?
כֶּסֶף – הוּא לֹא הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לִתְרוּמָה.
לִפְעָמִים חִיּוּךְ, הַקְשָׁבָה,
מִלָּה טוֹבָה,
אוֹ עֵצָה שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הַמַּחְשָׁבָה,
שָׁוָה יוֹתֵר מִכֹּל נְדָבָה.
.
אָז תַּעֲנִיק לְמִשְׁפַּחְתְּךָ וַחֲבֵרֶיךָ,
לְמַכָּרֶיךָ וּשְׁכֵנֶיךָ,
תַּרְבֶּה בְּלִבָּם אֶת הַשִּׂמְחָה,
אַךְ הֲכִי חָשׁוּב – אַל תִּשְׁכַּח לְהַעֲנִיק גַּם לְעַצְמֶךָ.
.
וְאוּלַי הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר עֲבוּרְךָ,
הִיא לִרְאוֹת אֶת חֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה שֶׁבְּךָ.
