ארבע ארונות ושמונים זוגות נעליים
חי עומד ליד הפיאט הכחול, מתחת לביתה של פלורה. המנוע כבוי. האוויר חם אפילו בערב. הוא מחכה.
Table Of Content
פלורה יוצאת מהבניין. ז’קט שחור עם כפתורי זהב. מגפיים אדומות. שיער מסודר. הופעה.
פלורה: היי.
חי: היי. וואו, איזה הופעה.
פלורה: באלנבי?
חי: לא, שלך :))
מתקרב ונושק לה על לחיה.
פלורה: רק מה שמצאתי בארון
חי: איזה ארון – השלישי או הרביעי:)
פלורה: הגזמת…מילא, שמונים זוגות נעלים אבל ארבע ארונות ? באת גם ב LOOK צעיר אני רואה
חי: זה רק מה שמצאתי בארון :).
נכנסים לרכב
חי פותח לפלורה את הדלת. היא נכנסת. ומבפנים — מושיטה יד ומרימה את מתג הדלת שלו. לחסוך לו את סיבוב המפתח. וזה זה מחמם לו את הלב.
חי נכנס. תודה
מתניע. והשנה היא 1999. ואין שום וויז.
“רפויית כפתור…”
פלורה: איזה ערב יפה.
חי: יש למאיר שיר כזה.
פלורה: באמת? אני רואה שאתה מומחה בשירים שלו.
חי: מומחה? אנחנו מלווים אותו שנים. יש לו קהל קבוע.
פלורה: “דאווין של שיר מחאה”… אתה רואה? הכותרות המוזרות שלו.
חי: כן. אי אפשר להבין מהן כלום. אבל השיר נפתח בשורה שאני אוהב.
חי מזיז את המפתחות ביד, כאילו השורה הזו שלו.
חי: “היה ערב יפה בעולם.”
פלורה מסתכלת החוצה, על הרחוב.
פלורה: מתאים.
היא נשענת קלות על החלון.
פלורה: באמת ערב יפה.
פלורה: וואו, איך אתה זוכר.
חי: אחר כך השיר ממשיך ב “דוררה היתה ררפוית כפתור”, אבל אני לא ימשיך.
פלורה: חרמן.
חי: חרמן? חרמן אבל אומן — “רפוית כפתור” — לא כתב “התלבשה לא בצניעות” או “היתה סקסית”. ררפוית כפתור.
פלורה: או סליחה, נכון. מורידה את הכובע, איזה יופי.
פלורה, כמו אומרת לעצמה:
פלורה: רפוית כפתור…
פלורה: רגע — אני הגעתי הערב “רפוית כפתור”?
חי: לגמרי רפוייה.
מי שהיה לו כסף בבורסה, שישכח ממנו
פלורה: וואלה, משפט חדש. מחר אני יעדכן את חני בבנק שאנחנו צריכות להגיע בהופעה הולמת ולא “רפוית כפתור”.
חי: כן כדאי, אחרת הלקוחות לא יתרכזו בתנאי הפיקדון ותתחולל סערה בבורסה.
חי: אני שומע כבר את עדי טלמור:
חי מחקה את עדי טלמור בקול הרציני שלו:
חי: “גלי צהל, השעה אחת, והרי החדשות, מי שהיה לו כסף בבורסה — שישכח ממנו.”
חי: “הבורסה נפתחה בירידות שערים חזקות עקב מהומות בסניף כפר סבא… כתבינו לענייני כלכלה מוסר כי…”
פלורה: אוי! מי שהיה לו כסף בבורסה שישכח ממנו — איזה פתיחה של מבזק החדשות! ציון ואברם היו מתעלפים — ויעקוב מנהל הסניף שלי היה רץ למכור את כל המניות שלו.
חי: את רואה למה את יכולה לגרום אם תגיעי “רפוית כפתור”.
פלורה: רואה, רואה. אוי איזה צחוק, הצילו.
פלורה: אתה יודע — גברים מספרים בדיחות פה ושם — אבל אתה מביא שירים וקושר אותם כמו אני לא יודעת מה לחיים. אתה… אמרתי לך — צריך לפתוח עליך ועדת חקירה.
חי: בינתיים צריך למנות ועדת חקירה בראשות שופט לבדוק מה קרה שהבורסה נפלה.
פלורה: ובסוף יגיעו אלי, כרגיל.
חי: עדי טלמור: “ועדת חקירה שמונתה לבדיקת העניין בראשות השופט בדימוס אברהם כהן מצאה ששמקור הסערה היה כרוך באי סדרים לכאורה בניהול הסניף, ולכן פטרה מאחריות את עובדת הבנק האחראית.”
שיחות על החיים לקול צפצופי המורס
פלורה: אז מה ההיסטוריה שלך עם מאיר — אמרת הרבה שנים.
חי: מאז שהייתי חייל בספינה בחיל הים. היה לי חבר אלחוטן, חן. היינו באותה כיתת שמירה, והתחברנו. משהו חיבר בינינו, איזה איכות נסתרת.
הוא היה אלחוטן, ובהפלגות היה יושב בחדר — מה אני אגיד לך — מטר על מטר, מלא מכשירי אלחוט. היה לו מפתח מורס כזה ממתכת, ודפים על השולחן, והוא היה מאזין לשידורים בין ספינות.
הייתי נכנס אליו לחדר הזה, יושב איתו, ולקול צפצופי המורס טו טו טו – טווווו – טו טו טו היינו מדברים על החיים בספינה… ואחר כך על החיים בכלל. והוא היה חכם, באמת חכם.
פלורה: שיחה על החיים לקול צפצופי המורס ? חייל בן עשרים, על החיים?
חי: החיים… מה זה החיים אצל חיילים?
פלורה: בחורות.
חי: נכון. ופה ושם קצת הצידה. ליד המכשירים היה לו טייפ קסטות, והוא שמע מאיר אריאל. הוא הכיר לי אותו. בהתחלה ניסיתי לשמוע — ולא הבנתי כלום. אני מקשיב ולא מבין מה חן הזה מצא בזמר המוזר הזה. תביא שלמה ארצי, פוליקר, משהו…
חי: גם חן עצמו לא היה מהמיין סטרים. הוא היה גאון… אה, לא גאון — מחונן כזה.
חי: מאיר אריאל או צפצופי המורס — זה היה אותו דבר בשבילי. אז הימים עברו — הימים תרתי משמע — הימים והלילות וגם הימים של הים התיכון. וחצינו את הים התיכון לאורכו ולרוחבו בהפלגות אימון, ואני וחן מתחבאים בחדר האלחוט ושומעים את מאיר אריאל, ואחר כך גם את קורין אלאל.
פלורה: עוד כמו “מוזרה” או לא מהמיין סטרים.
חי: רגע — שניה — סלח לי אדוני — קולנוע אלנבי?
נהג: תמשיך עד הרמזור ימינה ורמזור שני שמאלה.
חי: תודה.
חי: אז אני שומע עם חן, ושומע, ולאט לאט מבין את השירים, ואז גם מתחילים לצחוק על כל מיני שורות משירים שלו, ואני מתחיל לאהוב את מאיר… אני… משהו בי מתחיל לאהוב את מאיר — משהו שלא ידעתי כל כך ממנו.
פלורה: מה למשל — על מה צחקת?
חי: את עוד פעם תגידי שהוא חרמן.
פלורה: עזוב, חרמן — כבר קבעתי.
חרמן אבל אומן…
חי: אז הנה שורה משיר שלו — אגב אותו שיר מזה שנתתי לך בהתחלה:
דורה סיפרה שחלמה, שאני תוקע לה מיקרופון לפה באמצע הצהריים, ושואל אותה חגיגית מה היא חושבת
פלורה: אוי חרמן.
חי: מי חרמן פה? ראיין אותה ברחוב.
פלורה: די נו! אתה יודע למה הוא מתכוון.
חי: למה הוא מתכוון?
חיוך של מיתממם.
חי: על מה את חושבת?
פלורה: עכשיו אתה תוקע לי מיקרופון לפה ושואל מה אני חושבת!
7 —בחלומות של מי הם מככבים
חי: עוד שורה מהשיר:
צלילה שלי אמרה,אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מככבים בתור מה…
פלורה: אוי, זה משפט גדול.
חי: לא חרמן?
פלורה: חרמן אבל אומן. באלוהים.
פלורה: ונשים — בכלל — לך תדע בחלומות של מי את מככבת בתור מה.
חי: בתוררר מה. עם הריש של מאיר. זה חלק בלתי נפרד מהמשפט.
חי: סליחה — החנייה פה?
שומר: לא, סע מסביב.
חי: ואת יודעת מה משמח אותי היום?
פלורה: נו?
חי: חן בא גם כן להופעה של מאיר היום. אנחנו נפגשים.
פלורה: מההההה? אנחנו נראה אותו? ממש יוצא מתוך הסיפור שלך? איזה יופי!
חי: יוצא מחדר האלחוט מטר על מטר, כולל הזקן כולל הכל, עם אישתו.
—————————————————————-
