גנגה יצא מחנות החלפת הכספים כשחיוך על פניו. הוא השאיר לעצמו רק חמישים דולר, ואת כל שכרו החודשי העביר למשפחתו שבהודו.
כמעט בן ארבעים היה גנגה. החיים לא חסו עליו, אך למרות כל מה שעבר, הוא נשאר אדם ישר, חרוץ ובעל לב טוב.
הוא היה נשוי לרדיקה, ולשניים נולדו שלוש בנות מקסימות. אך לאחר שכפרם, השוכן סמוך לגבול הודו, הותקף, ביתם עלה באש ואחת מבנותיהם נהרגה.
כשלא נותר להם דבר, נאלץ גנגה להשאיר את אשתו ואת שתי בנותיו אצל קרובי משפחה ולנסוע לישראל בתקווה למצוא עבודה שתאפשר לו לפרנס את משפחתו.
למזלו, הדרך לישראל לא הייתה קשה כפי שחשש. בהתחלה הדאגה למשפחתו לא נתנה לו מנוח, והוא התקשה להתרכז בעבודתו. אבל בכל חודש, לאחר שהיה שולח את משכורתו הביתה, הרגיש כיצד התקווה חוזרת אליו, ואיתה גם מעט שלווה.
כשיצא מחנות החלפת הכספים, צעד אל בית קפה קטן שהיה במרחק הליכה קצר.
ברגע שנכנס, הבריסטה הצעיר הרים את מבטו. חיוך חם התפשט על פניו. הם לחצו ידיים, החליפו כמה מילים ידידותיות, וגנגה הזמין כוס קפה והתיישב ליד החלון.
כשהביט באדים שעלו מן הכוס, זיכרון מלפני כמה חודשים שב אליו בשקט…
לפני כמה חודשים, לאחר שקיבל את משכורתו, הגיע גנגה לאותו בית קפה.
הוא השאיר לעצמו עשרים דולר, העביר את שאר הכסף למשפחתו, ובדרכו חזרה נכנס להזמין כוס קפה.
כשהכניס את ידו לכיס כדי לשלם, ליבו צנח.
עשרים הדולרים ששמר לעצמו נעלמו.
הוא חיפש שוב ושוב בכל כיסיו, מישש את בגדיו והביט סביבו בפנים מודאגות.
הבריסטה הצעיר הבחין מיד במצוקתו.
“קרה משהו?” שאל בעדינות.
גנגה השפיל את מבטו, סיפר שאיבד את כספו, ושאל במבוכה אם יוכל לבטל את ההזמנה ולהחזיר את הקפה.
הבריסטה חייך אליו.
“אל תדאג,” אמר. “אחד הלקוחות הקבועים שלנו כבר שילם על הקפה שלך.”
לרגע גנגה לא ידע מה לומר.
הבריסטה הניח בעדינות את הספל מולו והוסיף,
“לפעמים יש אצלנו לקוחות שמשלמים מראש על כוס הקפה של האדם הבא שייכנס. היום היה יום המזל שלך. בדיוק לפני שנכנסת, אחד הלקוחות הקבועים שלנו שילם על הכוס הזאת. אז… פשוט תשב ותיהנה מהקפה.”
הזיכרון העלה חיוך קטן על פניו של גנגה.
הוא סיים לשתות את הקפה, ניגש אל הקופה ושילם על הכוס שלו…
ואז שילם גם על כוס הקפה של האדם הבא שייכנס לבית הקפה.
מאותו יום, בכל חודש, אחרי שהיה שולח את משכורתו למשפחתו, היה גנגה עוצר באותו בית קפה קטן ומשלם על כוס קפה נוספת עבור אדם שלעולם לא יפגוש.
לפעמים, מעשה קטן של טוב לב — בין אם נעשה בכוונה ובין אם במקרה — מספיק כדי להאיר את יומו של אדם זר… ולעורר מעשה טוב נוסף.
