בית ספר. ובמיוחד בית ספר יסודי.
כשעובדים במקום כזה, כל יום מקבל צבע אחר. יש ימים צהובים ובהירים, מלאים בשמחה, ויש גם ימים אפורים וכהים שמביאים איתם לא מעט עצבים.
אני מונגולית. עיתונאית במקצועי. והיום אני עובדת בבית ספר יסודי יהודי.
אני מניחה שכבר ברור לכם שאני לא מורה, נכון?
יש כאן המון ילדים והמון מורות. ואם אכתוב שכמעט 99% מצוות ההוראה אצלנו הן נשים, אני כנראה לא אהיה רחוקה מהאמת. אפילו מנהלת בית הספר שלנו היא אישה. היא נכנסה לתפקיד רק לאחרונה.
וכמו שלימי העבודה שלי יש צבעים שונים, גם למורות שעובדות כאן יש כל אחת צבע משלה.
יש את המורה המבוגרת שתמיד מסדרת ומנקה את הכיתה שלה בעצמה.
יש את זו שיושבת עם הקפה והטלפון בזמן שהתלמידים שלה כמעט מפרקים את בית הספר.
יש את המורה לספורט שאומרת שלום לכל מי שהיא פוגשת ותמיד מסתובבת עם חיוך.
יש מורה עם הבעה כל כך קשוחה שאי אפשר לדעת מה היא חושבת.
יש את המורה המבוגרת שתמיד יש לה משהו להגיד.
יש גם את המורה האלגנטית, שמגיעה מקושטת מכף רגל ועד ראש בנצנצים.
ויש גם מורה אחת טובת לב, שתמיד דואגת לי, עוזרת לי ותומכת בי…
שמתם לב למשהו?
לא כתבתי אפילו שם אחד.
כן. אני עובדת במקום הזה כבר שלוש שנים, אבל אני יודעת את השמות של אולי עשרה אחוזים מהאנשים שעובדים איתי.
עם בערך חצי מהמורות יצא לי לדבר לפחות פעם אחת. אבל תאמינו לי או לא — יש גם מורות שבמשך שלוש שנים לא החלפתי איתן אפילו מילה אחת.
והיום החלטתי לכתוב דווקא על שתיים מהן.
כשנכנסתי לעבוד כאן, הייתה מורה אחת שלימדה כיתה צעירה של בנות. לפני כשנתיים היא התחילה ללמד כיתה של בנים, ומאותו רגע בערך התחיל גם הקשר בינינו.
יום אחד שאלתי מורה שאני מכירה איך קוראים לה.
— אה, זאת המורה ליאה.
וזהו.
מבחינתי, מאותו רגע היא הייתה ליאה.
ניגשתי אליה בפעם הראשונה ואמרתי:
— המורה ליאה, מי היה עם הכיתה שלך אתמול אחר הצהריים? הייתה שם קצת בעיה…
וככה התחילו השיחות שלנו.
מאותו יום יצא לי לדבר איתה המון.
— אוי, המורה ליאה!
— בוקר טוב, המורה ליאה!
— המורה ליאה…
ליאה פה, ליאה שם.
וככה עברו…
שנתיים וחצי.
עד שיום אחד, ממש לא מזמן, היא הסתכלה עליי כמה שניות ואמרה:
— באיאסה… בכלל לא קוראים לי ליאה. קוראים לי…
ואז היא אמרה את השם האמיתי שלה.
זה היה שם די מסובך, ואני מודה — עד היום אני לא זוכרת אותו.
באותו רגע כל כך התביישתי ונלחצתי, שלא הצלחתי אפילו לקלוט את השם כמו שצריך.
אחר כך שאלתי את חברתי, המורה צליל, איך באמת קוראים לה. צליל אמרה לי את השם.
פעמיים.
ואני?
עדיין לא זוכרת.
מצחיק? מביך?
כנראה קצת משניהם.
אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב על דבר אחד:
למה “המורה ליאה” לא תיקנה אותי קודם?
חשבתי על זה לא מעט, ובסוף מצאתי שתי תשובות אפשריות.
אפשרות ראשונה:
אולי במשך יותר משנתיים היא פשוט חיכתה בסבלנות לרגע שבו אגלה לבד איך באמת קוראים לה ואתקן את הטעות בעצמי.
אפשרות שנייה:
עד לא מזמן באמת קראו לה ליאה, והיא פשוט החליפה את השם.
אין לי הסבר אחר.
לפעמים אני מספרת על זה לצליל, ואנחנו צוחקות.
ואם כבר הזכרתי את צליל…
צליל היא מורה מיוחדת.
היא מציירת מדהים, ובעבודות יד היא פשוט יוצאת מן הכלל. בעצם, “יודעת לעשות” זה אפילו לא הביטוי הנכון. נדמה לי שזה משהו שנולדים איתו.
אפילו השם שלה נשמע מוזיקלי, נכון?
פעם שאלתי אותה על השם שלה והיא סיפרה לי:
— אבא שלי נתן לי את השם הזה. אבא שלי מוזיקאי.
אני זוכרת שהסיפור הקטן הזה ריגש אותי מאוד.
אולי מפני שגם את השם שלי נתן לי אבא שלי.
צליל אחראית על קישוטי הקירות והלוחות במסדרונות בית הספר, וכמעט בכל מקום אפשר לראות משהו שהיא יצרה — ציור, קישוט או עבודת יד. במובן מסוים, כל בית הספר נושא קצת מהיצירה שלה.
לפני כמה ימים עמדנו ודיברנו על כל מיני דברים, ופתאום צליל אמרה לי:
— אני שונאת מתמטיקה, באיאסה. באמת. וגיאומטריה? זה בכלל לא בשבילי. תני לי לשמוע מוזיקה טובה, לצייר ולעשות עבודות יד — זה כל מה שאני צריכה.
ואז היא חייכה והוסיפה:
— אבל את יודעת מה? בעלי מורה למתמטיקה.
הסתכלתי עליה.
— מה?! באמת?
ושתינו צחקנו.
אבל היא עוד לא סיימה.
— באמת! את קולטת? אני, ששונאת מתמטיקה, התחתנתי עם מורה למתמטיקה. וגם חמי וחמותי שניהם מורים. חמותי אפילו מורה למתמטיקה. וזה עוד לא הכול — גם אחותו של בעלי מורה למתמטיקה! לפעמים אנחנו יושבים סביב שולחן השבת ואני אפילו מוצאת את עצמי שומעת שיחות על מתמטיקה.
והיא שוב צחקה.
לקראת סוף השיחה היא אמרה:
— אבל האמת היא שזה שבעלי מורה למתמטיקה לא באמת משפיע על החיים שלנו. עברנו יחד שנים מאושרות, זכינו בשלושה ילדים מקסימים. הם בריאים, אנחנו בריאים, וכולנו ביחד. ברוך השם.
ואני חזרתי אחריה:
— ברוך השם.
מאז השיחה הזאת עם צליל אני שוב חושבת.
אם צליל שונאת מתמטיקה ובכל זאת התאהבה במורה למתמטיקה…
אז מה בעצם אני לא אוהבת?
כי אולי, איפשהו בעולם הזה, מסתובב עכשיו מישהו שאוהב בדיוק את הדבר שאני לא סובלת.
ואולי גם הוא מחפש אותי.
כתוב תגובה
כתוב תגובה
