הסדין

בַּבֹּקֶר,

כְּשֶׁאֲנִי קָמָה וּמְנַסָּה לְהִתְנַקּוֹת מֵהַלַּיְלָה,

הַסָּדִין שֶׁנִּשְׁאַר עָלַי

זוֹכֵר אוֹתְךָ טוֹב מִמֶּנִּי.

אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ לִכְבִיסָה

כְּמוֹ מִי שֶׁמּוֹסֶרֶת עֵדוּת

וּמְקַוֶּה שֶׁהַזִּכָּרוֹן יִמַּח בַּמַּיִם.

סוחר מילים. 

~

נשארתי פרוש על מיטתה,

שומר את קימור גופה ואת ריחו.

הלילה שעבר ביניהם

עוד שוכן בקפלים שלי.

היא קמה, לא מביטה בי.

מרימה אותי כמו עֵד

שאסור לו לדבר.

זורקת לתוך סל,

רוצה לשטוף ממני –

את מה שממילא דבוק בה.

ואני?

אני רק סדין,

אבל זוכר טוב ממנה

איך הוא נגע בה,

ואיך היא לא נרדמה.

הסדין