מיומנו של א־לוהים :
שיעור בנהיגה – שיעור בחמלה
היום ראיתי נהג לוחץ על הצופר
ולא הבין שהוא לוחץ על הנשמה של מישהי.
~
הייתי ברמזור
(כן כן, אני שם לפעמים, בעיקר כשאתם חושבים שאני לא)
וראיתי את הסצנה מתהווה כמו שעון שוויצרי של טעויות
הרמזור אדום
מאיר באדיקות
לא מתבלבל
והיא,
במכונית הראשונה,
ידיים על ההגה כמו על הגה של מטוס חלל
נהגת חדשה
אולי שבועיים עם רישיון.
לא אולי בדיוק שבועיים פחות 5 וחצי שעות.
שתי ידיים דרוכות
אחת מחזיקה את ההגה
השנייה את הדופק שלה.
היא מסתכלת על הרמזור
הוא עוד לא התחלף
אבל מאחוריה
כבר נהג מצפצף
ולא צפצוף של “רק מזכיר בעדינות”
אלא כזה שבא עם אג’נדה
עם עצבים
עם ייאוש על החיים שהוא לא ממש מבין איך נתקע שוב ברמזור דווקא היום
והיא
היא לא מבינה
מה הוא רוצה
זה עוד אדום
היא לא עשתה כלום
אבל היא כן מרגישה
שמשהו קטן כבה בה
עוד קצת
שוב.
אני
אני עמדתי שם
ראיתי את כולה מתכווצת
כמו מכתב שאף פעם לא נפתח.
רציתי
באמת רציתי
ללחוש לנהג מאחור:
“היא רק ילדה
היא מנסה לא לעשות טעויות
היא מתאמנת על להיות אמיצה
והצפצוף שלך נשמע לה כמו אזעקה”
אבל לא עשיתי נס
אני לא מתערב
אני רק מציץ
רושם
ושולח שיעורים
~~~~~~
אז שלחתי לו אחד.
שבוע אחר כך
הבת שלו עברה טסט
קיבלה רישיון
עלה לה חיוך שובר שיניים
והוא לקח אותה לסיבוב ראשון בעיר.
הם עמדו ברמזור
והיא לא זזה
כי זה עוד לא ירוק
אבל מאחוריהם, צפצפו
והוא הסתכל עליה
וראה את הידיים שלה רועדות על ההגה
ופתאום
הוא זכר
והלב שלו
עשה רוורס אל הרגע ההוא
והוא אמר לה בעדינות
“זה עוד לא ירוק, מתוקה. קחי את הזמן. אל תזדרזי בגלל אנשים שלא יודעים מה עובר עלייך”
~~~~~~~~~~~
רשמתי ביומן
היום מישהו למד
שבכל צפצוף יש לב שמקשיב
שבכל רכב יש עולם שלם
ולא כל רמזור הוא הזדמנות למהר
לפעמים הוא עצירה שתלמד אותך חמלה
ואני
אני לא עשיתי לו נס
אני רק נתתי לו בת
שתאיר לו את מה שהוא החסיר מאחרת.
היא
הבינה שהוא השתנה
רק כי מישהי לפניה כמעט נשברה.
סוחר מילים.
1
איתי בורא האתר
שנה 1
כיף לקרוא.
כתוב תגובה
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
