אחרי הרעם

בין ענני אבק ועשן,

צעדנו בלי לדעת לאן.

רק תקווה דקה בלב

ולבבות שנשברו שקט בשבט.

העולם בער בגווני אש,

צעקות עלו מן החשֵך,

והשמים סגרו עיניהם

כמו לא רצו לראות יותר.

אבל בלילה הארוך מכולם

נבט זרע קטן של חלום,

בין הריסות, על אדמה רטובה –

פרח ראשון נשא תפילה.

הילדים חזרו לשחק בחול,

הבתים נבנו אבן על אבן,

והשירים נשמעו שוב ברדיו,

לא שירי קרב – שירי אהבה.

כי אחרי כל סדק שבקיר,

נכנס אור שקט וצעיר,

וכל כאב, וכל צל שחור –

מלמד איך לחיות באור.