1.ד.דת המדע והמעשה
אמר הנביא מוחמד: “אלוהים אוהב אם מישהו עשה דבר להשלימו כמו שצריך”, וממאמר זה נבע המדע שהתפוצץ מהשכלים והראשות של אנשי מדע מוסלמים, ומדע זה היה הבסיס שהמשיכו מדענים לשדרג אותו אחר כך ואז יש לנו היום הרבה מדעים שהעמים מובילים בהם, וממדע זה אפשר להכיר את האל , שיש הרבה מדענים רופאים ובעלי מחשבות עצומות שחזרו בתשובה בגלל מדע זה. והרבה יותר זה הנסים המדעיים מהקורא’ן למשל השלבים של גדילת הבן בתוך בטן האם וזה היה שלושה שלבים, אמר האל בקורא’ן: “בשלוש חשיכות”, וזה כמובן שלבי שדרוג העובר בבטן של האם. ומשל אחר זה החוצה של הים שהוא בין הים לנחל שהוא לא מלוח וזה מהנסים של אלוהים שנזכרו בקורא’ן. ולפי קורא’ן יצאו הרבה מדעים וסימנים מהאל שהם בצורת נסים מדעיים, והקורא’ן בא כי ספר שהוא יותר יפה משירות ומלא יותר בפלא הדיבור עד שטענו הלא מאמינים שזה ספר שירות או קסם ושמוחמד עליו השלום מישהו לימד אותו למרות שהוא עליו השלום לא קורא ולא כותב וזה בעצמו נס שאלוהים עשה על ידי הנביא המובחר עליו השלום.
וזה שהדת הוא דת המעשה, הסחאבה –כלומר החברים של הנביא מוחמד לא היו לומדים קורא’ן במה שלא עושים אותו, כיוון שהם היו לומדים עשרה פסוקים ואז עובדים בהם ולא עוברים לפסוקים הבאים עד שהם מסיימים לעשות בעשרה הראשונים, ועומר אבן אל-כטאב למד בעל פה את “סוראת אל-בקרא”-כלומר פסוק הפרה של בני ישראל , בשנתיים, והוא היה ידוע עליו שהוא בעל מאמץ בחיים אבל לא למד את “הסורא” עד שעשה את כל מה שכתוב בה. והיה מי שכתב לנביא את הקורא’ן על עלים ואבנים, אבל בהתחלה לא הרשה הנביא עליו השלום לחברים שלו לכתוב את הקורא’ן כדי שלא יתערבב עם המאמרים שלו, עד שאישר הנביא ל”אבן עומר” לכתוב, והם ניקרו בכותבי הקורא’ן. והיה ל”עבד אללה בן עומר” את הפסק הכתוב “אל סאדקה” שהוא אמר עליה: לא רציתי את החיים שלכם ולא אהבתי אותה אלא שיש את ה”סאדקה” ואדמה שיש לי.
