כל שתוכל תביא את מצוות הנביא
הנוהל, זה מה שכולם מתנהגים והולכים לפיו, אם זה בחיים שאנו חיים בהם או בעבודה, וכל ארגון מצליח יש לו את קבוצת הערכים והחוקים שהם שופטים בגוף זה אם הוא קטן או גדול, וזה התקנון שמסדר את כל מה שמסביב להצלחה. ויש את החוקה בכל המדינות בעולם ,וכאשר אין דבר ואם אפילו דומה לזה אם היא מדינה שהנשיאים והמנהיגים בה חדשים בבחירות או בכל שיטה שהיא אז יש פער שגורם לכוח של שפיטה להפוך לחולשה הורגת על כל צעד המדינה כל שהיא. ובדרך שלנו הדרך של האמונה, יש את ספרי קודש שמחוקקות לנו כי זה הדיבורים והמילים של האל ישירות, שהוריד אותם דרך המלאך גבריאל לנביאים ולשליחים ולצדיקים שהם האמצע שדרכו אנו מקבלים את קטלוג היותנו תקינים ושלא נתקלקל או לדרוך בדרכי רע או אי יציבות מבחינת טובות ורעות. את זה הבנו אבל יש אמירה שאמר הנביא האחרון שהאל שלח לכל האנשים ולכל העולמות שהיא: “קיבלתי את ספר הקודש ועוד דבר שהוא כמוהו”, ודבר זה קוראים לו “סונה”, כלומר כל התנהגות שעשה הנביא או אמירה או מה שלא התנגד לו, שלושת החלקים האלה הם הנוהל שבא אחרי ספר הקודש, שהוא מוודא את הפסקים שבאים בספר ומנמק ובא בחוקים נוספים. בקשר להתנהגות זה דבר שהכרחי ללכת לפיו כמתודולוגיה של חיינו כי כל מה שעשה הנביא זה כשר וחלאל והאל לא נתן לנביאים לטעות או לעשות חטאים כי הם הדוגמה הכי מושלמת לנו ולכל האנשים. למשל כאשר האל נותן צו למאמינים להתחיל להתפלל, ובהתחלה הייתה התפילה כהרצאות ועידוד להאמין באל ולייחדו ולהאמין בערך “אין עוד מלבדו” ולהודות שהנביא הוא ההנביא והשליח של האל. זה התחיל בסודיות כ10 שנים מהתחלת ירידת המלאך גבריאל על הנביא ומאז יש את האמונה הנסתרת והיה כ130 איש מהמאמינים שהיו מסתירים את אמונתם מהגויים. אחר כך הנביא עלה על עלייה והתחיל לקרוא לאנשים –כמובן שלא האמינו לפני זה- והם רצו לשמוע מה שהוא רוצה להגיד, ומי שלא בא שלח שליח שישמע מה אומר הצדיק שאף פעם לא שקר שהכירה האומה שלא נכנסה עדיין למעגל של האמונה, הוא אמר: “אם אמרתי לכם שיש סוסים-כלומר צבא- מאחורי ההר שבאים להילחם אתכם, האם הייתם מאמינים לי?”, אמרו הגויים: “כן, לא ביכרנו אותך משכר או שאומר דברים שלא נכונים”, ואז התחיל הנביא לקרוא לכל משפחה וכל בית מהגויים-שהם בני קרבתו ובני שבטו- ואמר: “או בני משפחתי תצילו את עצמכם מהאש ומהגיהינום ,אינני יכול לעזור לכם בכלום, תיקחו את כל כספי אבל תאמינו”, ומאז התחילה התקופה של האמונה הגלויה , ומזמן זה התחילה החובה של עשיית את מה שהנביא עושה וללכת לפי ספר הקודש. הספר של האלוהים הוריד אותו האל דרך המלאך על שלבים, ויש דעה שהאל הורד אותו בחודש הרמדאן , ויש דעה אחר שהאל הוריד את הספר פעמיים או שלוש בשנה האחרונה של חיי הנביא ומקודם בכל אירוע היה יורד חלק מהספר ולפי צורך. הנביא היה מזיע כאשר המלאך יורד אליו, וגבריאל היה לפעמים בא בצורת בן אדם, ופעמיים ירד בצורה המקורית שלו ויש לו 600 כנף, ובפעם הראשונה כאשר הראה המלאך את עצמו לנביא קרא לו, והנביא התחיל להסתכל ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, ואז הסתכל למעלה וראה משהו-לפי הסברתו- ואז ראה מלאך שיושב על כס בין השמיים לאדמה וזו הייתה הפעם שראשונה שראה הנביא את גבריאל.
הסונה או התקנון של הנביא שעלינו ללכת לפיו לא רק מעשים, אלא אמירה ומה שלא התנגד אליו הנביא כי הוא לא שותק על רע, והאמירה כמו תפילות וברכות, ויש משלים ואמירות שהנביא אמר, והוא לא היה עושה פזמון לדיבוריו בשביל שלא יגידו עליו משורר אלא הוא רוצה שיודו שהוא נביא ושליח מהאל העצום. ואנו אם עשינו את מעשי הנביא ואומרים את מה שאמר ונותנים ועושים את מה שלא התנגד אליו נקבל טובות בספר מעשינו, ונקודות של מעשים טובים, וגם במראה שלנו עלינו להיות כמו הנביא, ואמרו בנוגע לזה שאנו אמורים ללכת לפי הסונה הלשונית של הנביא כי זה צו, והוא לא מדבר מדעת עצמו אלא שומע מה שעליו להגיד מהאל. ויש כמה הבדלים בין ספר הקודש לבין הסונה או תקנון הנביא, הדבר הראשון זה שאנו לא מתפללים בתקנון אבל בספר הקודש כן מתפללים, וספר הקודש לשונית ופירושו הוא מהאל, אבל התקנון בפירושו הוא מהאל ולשונית מהנביא מוחמד, כלומר הנביא היה מדבר לפי פירוש. עוד הבדל שתלוי באמירה של הנביא: “מי ששקר על האנשים באמירותיי שידע שיש לו מקום בגיהינום”, וספר הקודש נשאר כמו שהוא בלי שינויים כי האל הוריד אותו לכל האנשים מהרגע שהוריד אותו ועד יום הדין, אבל בהעברת האמירות של הנביא קרה שינוי מחולי נפש ובעלי גאווה מזויפת ששקרו על לשונו של הנביא, שמו השקרן “נוח בן מרים” שהיה כל הלילה כותב ומשקר באמירות ששייך אותן לנביא והנביא לא אמר אותן,ואז שאלו אותו למה הוא עושה את זה, והוא טען שהוא אוהב את הנביא והוא רוצה שיאהב אותו כל האנשים, אבל זאת הטעות הכי גדולה בנוגע לאמירות הנביא ואם לא חזר בתשובה אז היא נכנס לגיהינום בסוף.
