פרשת תרומה – השתוות הצורה

לָמָּה הַבּוֹרֵא מְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה לְגַיֵּס תְּרוּמָה?

אֵיךְ זֶה קָשׁוּר לְתִקּוּן הָאֻמָּה?

וְלָמָּה הָאֵינְסוֹף צָרִיךְ מִשְׁכָּן?

זֶה לְהַבְדִּיל כְּמוֹ לָשִׂים אֲוִיר בְּקַנְקַן.

.

הַבּוֹרֵא לֹא זָקוּק לְשׁוּם דָּבָר מֵאִתָּנוּ,

הוּא פָּשׁוּט רוֹצֶה אֶת הַקֶּשֶׁר אִתָּנוּ.

הוּא רוֹצֶה שֶׁנִּתְרֹם – כְּדֵי שֶׁנִּתְרוֹמֵם,

שֶׁנִּלְמַד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ נָכוֹן – בַּחַי, צוֹמֵחַ דּוֹמֵם.

הַתְּרוּמָה הִיא לֹא בִּשְׁבִילוֹ – הִיא בִּשְׁבִילֵנוּ,

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַבֵּר לְמִי שֶׁמֵּעָלֵינוּ.

.

כִּי הַפַּעַר בֵּין הַסּוֹפִי – לָאֵינְסוֹפִי,

הוּא אֵינְסוֹפִי.

אָז אֵיךְ בְּכֹל זֹאת זֶה מְחַבֵּר בֵּינֵינוּ?

כִּי אָנוּ מַשְׁוִים כִּבְיָכוֹל אֶת רְצוֹנֵנוּ – לִרְצוֹנוֹ.

הֲרֵי הַבּוֹרֵא רַק נוֹתֵן וּמַעֲנִיק,

וּכְדֵי לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו – גַּם אָנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד לְהַעֲנִיק.

.

אָז הַתְּרוּמָה – מְרוֹמֶמֶת אוֹתָנוּ,

מֵהָרָצוֹן לְקַבֵּל הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ,

לְהִדָּמוֹת קְצָת יוֹתֵר לְמִי שֶׁבְּרָאָנוּ.

הַדִּמְיוֹן הַזֶּה בֵּינֵינוּ – יוֹצֵר חִבּוּר,

וּמֵהַחִבּוּר הַזֶּה נוֹצַר בֵּינֵינוּ דִּבּוּר.

.

וְלָכֵן הַבּוֹרֵא אוֹמֵר לְמֹשֶׁה,

תְּדַבֵּר אִתָּם וּתְשַׁכְנֵעַ – אַל תְּצַוֶה.

זֶה צָרִיךְ לָבוֹא מִבְּחִירָתָם,

הֲרֵי אִם זֶה מַס – זֶה לֹא נִדְבָתָם,

וְהֵם צְרִיכִים לָתֵת – כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר לְנִשְׁמָתָם.

.

אַךְ לָמָּה הָאֵינְסוֹף – צָרִיךְ מָקוֹם מֻגְבָּל?

לִכְאוֹרָה זֶה הוֹפֵךְ אֶת הַקֶּשֶׁר לְיוֹתֵר מְסֻרְבָּל.

אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לַחְווֹת בְּכֹל מָקוֹם אֶת הָאֱלוֹקוּת,

הַחֵטְא – גָּרַם לָנוּ לְלַקּוּת.

.

הַמִּשְׁכָּן – בִּגְלַל הַמֻּגְבָּלוּת,

הוּא מָקוֹם שֶׁמְּאַפְשֵׁר לַחְווֹת אֶת הָאֱלוֹקוּת יַחֲסִית בְּקַלּוּת,

וְזֶה מָה שֶׁגּוֹרֵם לְהִתְגַּלּוּת.

וּכְשֶׁיֵּשׁ לָנוּ שָׁם תִּקְשֹׁרֶת וּנְבוּאָה,

אָנוּ מְבִינִים שֶׁהוּא בָּרָא כֹּל דָּבָר בַּבְּרִיאָה.

כָּךְ יוֹצֵא שֶׁאָנוּ מִתְחַבְּרִים אֶל הָאֵינְסוֹף,

דַּוְקָא דֶּרֶךְ מִגְבֶּלֶת הַסּוֹף.

.

זֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אֲוִיר בַּכֹּל הָעוֹלָם,

אֲבָל אֵין מַסְפִּיק לַחַץ כְּדֵי לְמַלֵּא אֲוִיר בַּגַּלְגַּל.

וְרַק כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְלַחַץ אֲוִיר מְסֻיָּם,

אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת הָאֲוִיר קַיָּם.

.

בַּמִּשְׁכָּן יֵשׁ לַחַץ אֲוִיר רוּחָנִי,

וְדַוְקָא בִּגְלַל זֶה – הָאָדָם חוֹשֵׂף אֶת פְּנִימִיּוּת הָ”אֲנִי”.

הוּא מִתְחַבֵּר לֶאֱלֹקִים,

דַּוְקָא בִּגְלַל הַמִּגְבָּלוֹת וְהַחֻקִּים.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשַׁת תְּרוּמָה,

הוּא מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִתְרֹם – כְּדֵי לְחַבֵּר בֵּין הַפְּרָט לָאֻמָּה?

בֵּין גּוּף לִנְשָׁמָה,

בֵּין רוּחַ וַאֲדָמָה.

אֵיךְ לַחֲשֹׂף בַּחֹמֶר אֶת פּוֹטֶנְצְיָאל הַעוֹצְמָהּ?

וּלְהוֹבִיל לִמְצִיאוּת יוֹתֵר שְׁלֵמָה.