תחילת השבוע ישבנו כל החברים בספסל שבגינה הציבורית של המושב. זה היה החלק שאודל כל כך רצתה לעשות לשבת בחוץ ולנשום קצת אוויר. היא חשבה שככה אצליח אולי לשחרר ולשכוח קצת.
מי מספר לה שזה לא עובד ככה. כמה זה קשה לשכוח פתאום הכל, משהו שחשבת שישאר לנצח פשוט נעלם. ככה חשבתי עד לרגע שאחרי.
שתי בחורות ניגשות אלינו פתאום, הן היו קצת משונות הייתי אומרת חרדיות כאלה עם כל הלבוש הן היו לבושות כמעט אותו דבר, חצאית שחורה וחולצה מכופתרת בצבע תכלת. זה הזכיר לי את התלבושת אחידה שלי בתיכון לפני שחזרתי בשאלה כמה שנים קודם.
הייתי כל כך עסוקה בלנשום ולהביט על נקודה מרוחקת שלא ממש התייחסתי אליהן, אודל לעומת זאת דיברה איתן רק שמעתי את הקול שלהן שהיה עדין במיוחד אבל עדין בוגר.
הן סך הכל רצו להעביר קצת דברי תורה ולחלק עלון חרדי כזה. אבל אני לא ממש הייתי שם החלטתי שמספיק לי לשבת בחוץ ושאני רוצה לחזור לדירה שהשכרנו. אודל לא התנגדה והביטה בי והמבט שלה אמר שזה בסדר מבלי לדבר.
אני ואודל חברות המון שנים מגיל מאוד קטן. כל החבורה שלנו ככה חברים קרובים עוד מאז שגרנו ביחד במושב, עד שהתבגרנו וכל אחד החליט להמשיך להתקדם בחיים בדרכו שלו. ורק שתינו נשארנו קרובות כל כך.
התקדמתי לכיוון הדירה השמש הייתה כבר באמצע השמיים ככל הנראה השעה כבר שתיים עשרה או קצת אחרי, לא באמת היה לי כוח להסתכל בשעון שבטלפון אז הנחתי שזאת השעה. הדירה לא הייתה רחוקה מהגינה הציבורית ולקח לי משהו כמו שמונה דקות להגיע.
נשכבתי בנדנדה שבגינה של הדירה ונתתי תנופה קטנה כדי להתנדנד קצת עצמתי עניים ונתתי לה להתנדנד עד שהפסיקה. ההרגשה שלי כבר השתפרה קצת כנראה השקט של הלבד קצת עושה לי טוב. אני לא אוהבת שדוחפים אותי בכוח לעשות דברים שאני לא רוצה וזה רק הופך ליותר גרוע. לקח לאודל מלא זמן לשכנע אותי לצאת לחופשה הזאת. בלי קשר לפרידה שבנוסף להכל הייתה לי שנה של לימודים קשה. היא כל הזמן טענה שאני צריכה את זה אבל אני הלכתי ראש בקיר עד שנכנעתי.
כל יום שעבר בחופשה מיום ראשון ועד לשבת התחלתי להגיש יותר בסדר ממה שהיה כשהגעתי.
אבל היה משהו אחר עכשיו שתפס לי את המחשבות לא משהו רע אבל מי יודע אם הוא גם טוב. הסבל הפיזי והרגשי מהשנים האחרונות גרמו לי לפעמים להגיש שיש דברים שפשוט לא מגיעים לי וקשה לי עם העובדה שגם טוב שממש נמצע מולי זה באמת בשבילי.
העניים הירוקות הבהירות שלה, מהמבט המהיר שהחלפנו ביום ראשון לא יצאו לי מהראש כמה ימים ניסיתי לחשוב על דברים אחרים או להתעסק בפעילויות שאודל תכננה לחופשה הזאת אבל הצבע שלהן לא יצא לי מהראש.
בנוסף לתחושה רגעית מידי פעם בכל הפעמים שיצאתי לסיבוב קטן מסביב לרחוב רק כדי להתרחק כמה דקות מהרעש בפנים, שמישהו צופה בי ממרחק כלשהו בשקט ובשניה שסובבתי את הראש לכיוון שמשם הרגשתי שצופים בי זה נעלם.
