הרהורי כפירה
לכאורה הצלחה עם אתי, ויש פגישה נוספת אבל חזרתי הביתה וזה התחיל.
Table Of Content
אני: (חושב) מה… מה עשיתי ? מה בכלל לי ולבחורה הזאת – אבל משהו אומר לי – חייצ’וק אולי תסתום כבר, תלך לפגישה – מה כבר יכול להיות. כן בטח ממש קל להגיד מה כבר יכול להיות, לאן אני מכניס את עצמי ? לקשר שקרי ?
אני: (נוכח לזה) – רוצה אהבה, לא מין, כלומר מין אבל עם אהבה ואין שום אהבה –
אני: אהבה ? רק חניתה עם צמה – זה מה שיש. זה מה שהחיים נותנים, לי לפחות. החיים אומרים – אתה רוצה אהבה ? תקבל את חניתה בתחת, זה מה שתקבל, ואחרי שתדחוף אותה לתחת, תלך עם הלומיטנט הזה (נר לילה לתינוקות) לבית קפה ותשב איתו ערב שלם – וגם חניתה, שתדחוף לתחת את מי שהחיים יביאו לה…
אני: החיים – מה החיים נותנים – את חניתה, ופתאום התפלקו לחיים, ממש ברחו זוג פסגות עצומות כאלה – מה… כלומר קשר כדי לבלות במובן האישי של העניין – מקום לנוח בו – מה – עוד פעם ? לא הספיק לי אחד כזה ש”נחתי” שם שנתיים ? עם כל הזיוני שכל “אתה אוהב אותי” ?, “אתה באמת אוהב אותי?”
אני: שנתיים לשקר – לא רק לה, גם לעצמי, לשבת במערה מול מדורה, לזרוק זרדים ולחיות חיים כפולים ? ולשיר ליד המדורה כמו השדון מעוץ לי גוץ לי – “הי הא הו הי – מי אני ומהו שמי…”
הו הא הי – מי אני ומהו שמי – כלומר אתה מסתתר, אתה מתחבא, אתה לא כאן באמת, יש כאן אג’נדה, אין כאן אותך באמת… אתה פה “כדי ש” , אתה פה “בשביל” ואתה פה “כי” – תועלת במסווה נבזי של קשר זוגי, שקרן נוכל שכמותך
אני: (חושב) – מצד שני – אני בודד, אני בג’ונגל של רגשות קשים – ובגונגל קודם כל שורדים – אחר כך תרבות ואמנות וספרייה עם ספרי אתיקה ומוסר בסלון לעיין בהם עם כוס תה…
אני: אז אולי לשרוד בג’ונגל זה בסדר ? או – אין משהו שהוא לא בסדר בלשרוד בג’ונגל ? מה זה כל הכתב אישום הזה ?
ממיטת האישה למלון “אגד”…
אני: אפשר לחשוב – כ—-ל הזוגות בישראל עם זוגיות ברמת אתיקה ואינטגריטי מטורפות – מאוהבים עד לב השמיים ואם לא מאוהבים -היא אהבת חייו , והוא – בכלל… אין בגידות, אין מחשבות לעת ליל על חזה אחר ואין מחשבות לעת בוקר על זין אחר או על גוף אחר, ואיפה כל הבקרים שמתעוררים , ויודעים – לא היה ?
אני: בסדר, אז אני יהיה לא בסדר – אבל אולי שנינו ניהנה ? אבל… אבל איך מקיימים מגע רומנטי – מילא מיני – אבל מה יהיה… היא תשאל אותי באישון ליל – מה בעצם אני עושה פה ? אתה פה בשביל מין או שיש לכבודו תכניות רציניות יותר ? בפעם האחרונה שהשאלה הזו נשאלה מצאתי את עצמי באישון ליל שבת בחדרה שזה המקום הכי גרוע להיתקע בו ביום שישי בלילה מחפש מונית הביתה ולבסוף נרדם על הספסל בתחנת האוטובוס ושם נשבעתי – לא עוד והנה – עוד.
אני: מה, אני לא זוכר ? ישן על ספסל בחדרה ויתושים של שבת בחמש בבוקר בקיץ מעירים אותי בעקיצות , עד שכבודו אבי המנוח הגיע בצרחות לאסוף אותי… אמרתי לו – זרקה אותי מהמיטה החוצה בלילה…אמרה לי אני רוצה שתלך מפה – עכשיו. עכשיו ? עכשיו שתיים בלילה – כן עכשיו.
אני: אז מה אני צריך, עוד לילה במלון “אגד” ? חדר עם נוף לכביש 4. ארוחת בוקר — אתה עצמך הארוחה של יתושים. שירות חדרים — אבא בצרחות.
אני: מה אני עושה פה – אני פה בשביל מין ? באתי לזיין ? רגע – (מתעורר פתאום) ומי יודע בשביל מה אתי פה ? – חתונה וילדים לא ? לא.
אני: ממש פה בשביל חתונה – אני כבר רואה את ההזמנה – הורי החתן והכלה מתכבדים להזמינכם ליום המאושר בחיינו – אולמי כינורות, קבלת אורחים ב 1900
אני: בטח, ממש פה בשביל חתונה – אני כבר רואה את ההזמנה – הורי החתן והכלה מתכבדים להזמינכם ליום המאושר בחיינו – אולמי כינורות, קבלת אורחים ב 1900
כלומר – בעוד שאתה גמד טוב לב, מסורס מרוב מוסר, ומתפתל בין האסור והמותר, ויש לך בסלון מדף מלא ספרי אתיקה אתה לא מצליח לראות את הבדיחה הקוסמית הגדולה שיש כאן, כמו the big cosmic joke אתי הגיעה בשביל מין :)))) אתי באה לזיין 🙂
אני: כלומר בעוד שאתה גמד טוב לב מסורס מרוב מוסר, ויש לך בסלון מדף מלא ספרי אתיקה אתה לא מצליח לראות את הבדיחה הקוסמית הגדולה שיש כאן, כמו the big cosmic joke אתי הגיעה בשביל מין :)))) אתי באה לזיין 🙂
אני: רגע – היא אמרה שהתחביב שלה זה סקס לא ? ישר אמרה, אחר כך אמרה שצחקה אבל מכל התחביבים בעולם ומכל הבדיחות בעולם בחרה בזה – אני יודע שאפילו שמשהו נאמר בצחוק יש בו גרעין של אמת והרבה פעמים ההפיכה לבדיחה היא רק לטשטש, ליצור הסוואה להיבט רציני.
אני: כלומר – מי יודע בשביל מה אתי פה ? היא בכלל רוצה להתחתן ? , ילדים וכל החרא הזה ?
אני: אז תקשיב חמוד – הנה העניין – אני יוציא אותך מכל זה. אתה באת לזיין – סבבה ? ואתי באה שמישהו יזיין אותה עכשיו הכל טוב ? עושה לך שכל ?
אני צריכה עדיין לברר אם אני מאוהבת בך…
אני (מתחיל לזוז סוף סוף) – אבל איזה חזה יש לה – בוה’נה – מת להתאשפז בתוכו… בכלל – היה לי קשר שהתחיל ככה והתקדם לקשר רומנטי וכמעט הגיע לנישואים – למה בכלל כל ההתאהבות הזאת – ישר עומדים לבית משפט – אתה מאוהב ? אני מאוהבת ? היתה לי בחורה – אני מנסה להתקדם – היא אומרת לי – “חכה, אני צריכה לברר אם אני מאוהבת בך” – חתיכת בירור מחתיכה אישה שעוצר את כל הרכבת הדוהרת בצווחה עצומה של חריקת בלמים. היה לי קשר אחר בבאר שבע – היו לה כאלה שיניים שבורות שלא הבנתי איך אני הולך לנשק אותה… אבל הסקסיות שלה צרחה מבעד לשמלה ההדוקה ומשכה אותי בחבל עבותות לעוד ועוד דייטים – מיניים. פשוט התעלסות מינית וטריפה אחד של השני ויריקת כל האש שבתוכנו וכל הזעם על הסימסטר האחרון
ביאליק בא לזיין…
אני: הרי מה שלמה ארצי אמר בהופעה שלו – הוא שר/דקלם/ את “אני אהבתי בשל תפוח” של ביאליק והסביר כל שורה לקהב בגלל העברית המסובכת של ביאליק
‘אך ריחה ריחה השכירני, וכיין מתוק עברני, לבבי פג לא קם בי רוח, מאז מאז לי הייתה פנינה.’ עוצר את הלהקה. שקט. ואז אומר כמו בשקט שאף אחד לא ישמע – רק הקהל את הסוף הטראגי — ‘זה הסוף העצוב של הסיפור. ביאליק בא לזיין, אבל הוא יצא מזה נשוי.'” חה חה חה “לדודי היה פרדס יפה” – ומשם ישר לאולמי כינורות…
קול ממש צורח עלי “פסגות הקילימנג’רו נשלחות אליך על ידי החיים ואתה עושה לי פ-ה שיחות על אתיקה – תעשה שיחות רק על אתי-קה – שזה שם החיבה של אתי מעכשיו”
צא לדייט עם אתי-קה – לא אתיקה של שפינוזה, אתי-קה של הרי הקילימנג’רו ותעשה בהם סיור מלומד להכרת השטח ובעיקר הטופוגרפיה שלו – סיור מדעי לפנינו ואתה מתעסק במדע מוסר ותת ממסר
כן – משלחת מחקר נועזת שיצאה בתנאים קשים למפות את הטופוגרפיה של הרי הקלימנג’רו כשאורבות בדרך סכנות רבות – כמו סתירת לחי למשל או נטישה זועמת של הפיאט תוך האשמה שבאתי לזונה ולא לדייט ושאחפש מי ינענע אותי במקום אחר ואה כן – אין לך מה לדאוג – אני יחזור במונית הביתה, לא רוצה אתך רגע אחד יותר… או פשוט – עוד לילה במלון “אגד” אלא שיש לי רכב הפעם…
אז – מתודלק לגמרי – כיאות למשלחת מחקר ומצוייד בכובעים, אני מגיע לדייט שני בנווה שאנן ואתי מגיעה והפעם בהופעה סקסית משופרת… עכשיו הוא רואה שבכלל יש פה עם אישה עסיסית ולא רק זוג פסגות אפריקאיות…היא באה במכנס שחור הדוק, נעלי עקב מגפונים חומות וחולצה צמודה כחולה – שרק המחישה את קשיי הסיור הטופוגרפי הגבהים הברומטריים שאולי נזכה להתמודד איתם…
אתי: הי, מה קורה
אני: (נושק לה על לחיה – כמו מבחן) בסדר יופי, טוב לראות אותך
אתי: תודה, ניכנס לאוטו שלי
אני: כן, (צוחק) איפה המשקפי שמש ?
אתי: נועדו להרחיק טרדנים
אני: אני שמח שעברתי
אתי: אתה בכלל הצעת – אז גם אני עברתי ?
אני: עברת
אתי: תודה כבודו… לאן נוסעים ?
אני: אל תגידי לי קפה קפאין עוד פעם
אתי: לא!!!!!!!!! – אתה בעניין של לשבת או לטייל ?
אני: לטייל (לפרדס יפה של דוד של ביאליק ?)
אתי: יללה בוא ניסע
לו היית יודע בחלומות של מי אתה מככב בתור מה… (מ. אריאל)
אתי מתחילה להתקדם ויורדת במורדות הכרמל אל עבר הים
שקט ברכב לרגע ואיש מאיתנו לא מנסה להפר את הדממה – כאילו יש לה תפקיד כאן כאקט מכין…
אני: (חושב) – אפשר ליצור כאן כמו יחסים עם שחקנית או אפילו כוכבת פורנו… די הגזמת חייצ’וק – נו טוב, שמנה מנווה שאנן עם “ציצקעס” ומה אני – איזה כוכב? – היו לי עלילות פה ושם אבל … מי יודע ? אולי יחד נהיה זוג כוכבי פורנו ? נגיע בסוף לאולפנים השוודיים והדניים
אני: (חושב, נזכר ב”דאווין של מחאה” של מאיר אריאל) – “צלילה שלי, היא אמרה, אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מככבים בתור מה…”
נוסעים –
אני: (חושב) ומי יודע בחלומות של אתי מה אני מככב ובתור מה ? אבל – למה לא ? כלומר למה זוג לא יכול ליצור את עצמו כזוג שחקני פורנו… מה כל האתיקה והמוסר האלה ? המיניות ניתנה לכל בני האדם, בחינם – כמו ברכת השפע של היקום – קחו, תממשו, תיהנו, תשתוללו, תאבדו הכרה באורגזמות עצומות ותשפריצו למרחקים…
אתי: על מה אתה חושב ?
אני (מאלתר במהירות) חושב על טיול בסקנדינביה שאני הולך לעשות, שוודיה, דנמרק…
אתי : שוודיה דנמרק, מעניין מעניין, מה אתה הולך לראות שם ?
אני: נופים, אגמים, הרים,
אתי: בהרהור (וואללה)
מגיעים לשיקמונה – חוף ים פנימי בחיפה
אתי עוצרת- ומסתכלת עלי
אתי: אז – נו – בא משהו מזיווג משמיים ?
אני: וואלה איזה שאלה – אני פה לא ?
אתי: כן, שאלת גישור… רק אכלתי קש בינתיים, זה אתה יודע… לאישה זה יותר קשה כלומר – אפילו אם יש ביקוש
אני: ויש ביקוש ?
אתי יש, אבל אין היצע
אני: אבל את שם ?
אתי – לא, יש ביקוש אבל לא ממי שאני רוצה
אתי: אני אוהבת את המקום הזה – אוף, בבית אני עם ההורים עדיין – קשה להביא בחור לשם, לא נותנים פרטיות
אתי: אתה גר עם ההורים עדיין נכון ?
אני: לא עדיין – רק לתקופה ראשונה אחרי האוניברסיטה – לשקם קצת את המצב
אתי: אז גם לך קצת קשה להביא בחורה הביתה
אני: אני מתחיל לחשוב על התחביבים שלך לפי השאלות האלה
אתי: לקחת אותם ברצינות ?
אני מסתכל על החזה שלה… האמת באופן מסויים – כן
אתי מחייכת… ואז מסתכלת על הים השחור
אתי: אמרו לך שאתה חמוד ?
אני: אמרו – זה עוזר לי ? , יותר מזה אמרו לי “חייצ’וק אתה מה זה חמוד מקסים וחכם, להתראות”
אתי: איך יכול להיות ?
אני: עובדה, אולי יש לי איזה דפקט בראש, או שאני לא מספיק גבר בשבילן או שלא נפלתי לדפוס של הבעל הנאמן והקשוח
כולנו היינו שווים, בעיני עדשת הפורנו…
אתי – אתה בראש של סקס ?
אני: מה ? עכשיו ?
אתי: לא!!!! אתה כלומר – אפשר לדבר רגע על זה ? משהו עלה לי שסיפרת שאתה נוסע לסקנדינביה
אני: וואלה מסוכן איתך, אבל זה התחביב שלך…
אתי : אמרתי לך כבר – אתה אמרת
אני: על מה את מדברת – אה – על אמסטרדם רחוב החלונות האדומים – בעצם – אמסטרדם זה בסקנדינביה
אתי: זה לא – אתה יודע – שוודיה, דנמרק – משם באו כל הסרטי סקס
אני: מתסכל עליה בפה פעור – והפעם אני אומר – “וואלה”
אני: (חושב) זה הולך להיות נפיץ…
אני – מסתכל על החזה – “זה מה שעלה לך כשאמרתי סקנדינביה”
אתי – זה מה שעלה לי
חושך בחוץ, אין איש, אנחנו לבדנו – ידי כמו מעצמה הולכת, כמו עוברת בשער והשומר פותח, מרחפת נוגעת לא נוגעת ואז נוגעת בשיערה של אתי, בודק את התגובה ואם לא הולכת לבוא איזה סתירה,
אבל אתי מסתכלת עלי עם חיוך קטן אך עם נימה של הזמנה להמשך, אצבעי ממשיכה להחליק על שיערה, מתעכבת שם, נותנת כבוד, לא משתמשת בו כגשר אלנבי לעבר השני של הגבול…ואנו עוברים ללחישות.
אני: בקול נמוך – אבל זה היה מזמן – כלומר – ראית את הסרטים שלהם ?
ציפיתי שאתי תגיד – ראיתי משהו..
אתי: בטח
אני חוזר – “בטח…”, אצבעי ממשיכה לטייל במעגלים על שיערה, מתחילה לרדת לכיוון האוזן אך ממשיכה לתת כבוד והשקעה לכל מילימטר, אין פה כי, אין פה “כדי ש”, יש פה להיות עם הרגע ואסור להשתמש בכלום – רק לחוות אותו
אני: וואלה, “בטח” חייב להודות שלא שמעתי את זה מאישה בחיים
אתי: ברור – הרי אף אחת לא ראתה את הסרטים מהאולפנים הדניים והשוודיים – כולם ראו את אסקימו לימון מקסימום, ברור
אני, מסתכל עליה במחשבות, אצבעי ממשיכה לטייל מעלה ומטה מהשיער לאוזן ומהאוז לשיער ואז חוצה את הגבול ללחייה ושוב לאוזן – כמו בודקת בזהירות אם ניתן להתקדם אבל כל המעברים פתוחים ולא מוצב שום איסור
אני: לוחש לה – את יודעת, וואו – באמת.. כלומר – אני יכול לשתף אותך במשהו… זה רגע.. את מציפה לי משהו , מקום מאוד מיוחד, מנערותי…
אתי: לוחשת ומתמסרת לאצבעי שממשיכה לטייל במעגלים – בטח, איזה נעים המגע שלך
אני: זה… באמת נגעת פה במשהו ואני … את יודעת.. כמו – אני ממש לא בכיוון של להיות בוטה, גס רוח או כאלה דברים, אני… היה קולנוע בחיפה שהקרין סרטים כאלה
אתי: אוריון
אני: איך את יודעת ? כלומר – עכשיו נראה לי שהשאלה מיותרת
אתי: תמשיך בינתיים עם הסיפור שלך
אני: וואלה, הסרטים האלה – הם ידעו לעשות סקס השוודים האלה – לא הצרפתים ולא האיטלקים –
אני: טיפה מתחת לנווה שאנן היה קולנוע אוריון בהדר בחיפה לשם היינו מגיעים, כולם, ערבים יהודים, מלחים, פועלי בניין, פקידים ועורכי דין כולנו היינו שווים בעיני עדשת ה 36 ממ וכולנו צפינו בפה פעור בחשיכה במיטב תוצרת האולפנים השוודיים והדניים –
אני: מכירה את השיר של יונה וולך ? “רומזים לנו שיש סקס אחר ?” – כן, עוד לפני שהגיע לקלטות ה VHS הסרטים האלה הגיעו לאקרן הענק של קולנוע אוריון והוצגו לסירוגין עם סרטי קראטה ושם בחשיכה – גילינו את המיניות שלנו ממש ושם המיניות ברמה הכי אוניברסאלית שלה, הראתה לנו את פניה ואמרה – אתה רואה – הנה כאן על האקרן מה שלא תגיע אליו לעולם . למה ? ככה, בגלל כל המדפים מלאי הספרים על זוגיות ואהבה ואיך לעשות את זה נכון…
אני: כולנו היינו אותו דבר. כולנו היינו שם גוף. כולם רוצים. כולם צמאים, ל “ברכת השפע של היקום” — והאקרן היה הכוהן הגדול שמחלק אותה. אבל רק על האקרן. והאקרן אומר לך — החיים האמיתיים? תשכח מזה.
אתי: למה לשכוח מזה ? למה שמעת את זה מהאקרן ?
—————————————————
