הרגשתי שבמבט היא קוראת אותי. לא הצלחתי להסיר את מבטי, עד שהיא השפילה את עיניה ואמרה: “אני ממהרת, יום טוב שיהיה לך”.
המשכתי להביט בה, בגבה המתרחק, ואיני מבין מה קרה לי – הרגשתי מהופנט. לרגע חשבתי שאני די מטריד אותה במבט, אך היא הסתובבה בחזרה, זרקה מבט חטוף והלכה באיטיות לכיוון הבניין שלה.
יום למחרת ראיתי את אותו הבחור, שבעצם הבן זוג שלה, מביא לה פרחים. הוא עמד מאחורי הדלת וצילצל בפעמון כמה פעמים. היא לא פתחה, אבל ידעתי שהיא בבית – שמעתי אותה נכנסת לביתה ממש כמה דקות לפני כן.
כשראיתי שהוא מתעקש, הצצתי בעינית וראיתי שהוא התעצבן וזרק את הזר בפתח הבית, תוך כדי שצעק: “את תתחרטי על זה, ואני לא אחזור לפה יותר!”.
זרקתי את הזר שלו לפח והזמנתי זר אחר. אך לא היה לי אומץ להביא לה בעצמי; פשוט נתתי לשליח למסור לה את הזר בלי להזדהות, בתקווה שהיא תבין.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
