כלים.. המותר והנאסר
לכל מקצוע יש את הכלים שלו, אבל במקצוע שלנו שזה מסירת ערכי דרך מסורתית, יש לנו את הכלים שמתאימות לשליחות זו, ויש את המותר להתעסק בו, שמקדם ומכין אותנו ואת הודעתנו הברוכה לעמוד ולהחזיק מעמד בימים קשים-שבוודאי יבואו כדי שיפריד האל בין הצודקים לבין מי שמשחק ובא בטענה שהוא בעל ערך.
את מבחן גדול זה כל צדיק שהולך בדרך לא קלה זאת מחקה עד שיתחיל ועד שהכל הולך ונהיה יותר קל, אבל הנקודה בעניין זה שכל שעובר הזמן ואוזלים הימים הקושי מתגבר, עד שפוגשים את נקודת היעד בחיים אלו או בחיי האחר כך. זאת הדוקטרינה של היקום, וכן של הקיום, שכל שצומחים וצומח בלבנו דבר טוב
זה, אנו רוכשים את הערכים שהם התחלת רכישת הכלים, ומנסים בלב ובשכל –הרוב דרך לב כי קשיים בדרך מסורתית לא פוטרים אותם בשכל, ויש הוכחות מאנשי מדע שהוכיחו לא מזמן שהלב הוא המקור של החשיבה והטיפול בעניינים שנתקלים בהם בחיינו.
ולפי המבחן –או קבוצת המבחנים, וזה בא גם כדי שנשדרג את רמתנו וערכנו, אנו בוחרים בכלים, אם זה בבחירה או בפגישה לפי גורל, ולכל מחלה יש לה את תרופתה ואת הפטרון מהשורש, רק צריך קצת אמונה, ואז מתגשמת האמירה שהגוף מרפה את עצמו-אחרי רצון האל, ואת האמירה “אמונה שמגשימה את עצמה”. שתי אמירות אלו חסרות טיפת דיוק, בלהיכנע לאל ולהאמין בו יותר עד שאנחנו לפני שמסיימים את הספירה לעשר ולפני פתיחת עיניים מתגשם לנו הכל, ועוברים
ממבחן לאחר ומקושי למה שאחריו, ובזה אנחנו אוספים את הטובות ולא משתמשים בהן בחיינו אלא חוסכים אותם ליום הימים וזה יום הדין, ועניין אי ההנאה והמרחק מהתאוות עוזר לנו יותר ויותר להיות חזקים והמתאימים למשימה זאת וכמובן עולים עוד דרגות בדרכנו. והנפלא והמקסים שאנחנו מתחילים את הרגשות ואת הפעילות החומרית, שהכל נהיה בידנו אבל לא בלבנו. ולא מונע ממנו ומלוך אפילו את כל העולם, אבל זה לא מתגשם אלא אחרי האימון וההגעה לרמת אמונה והכנה שנותנת לכלים שזה כל העולם, להיות ברשימת הכלים שלנו וזה לא מותר לכל אחד אלא לנבחרים שסבלו להם זמן מה והתרחקו מצרכים ותאוות עד שהיו הם בעלי המשימה הכי גדולה, כמו בני ישראל כאשר אמר האל עליהם שהם העם הנבחר, אבל לכל דרך והזדמנות יש את הכלים והערכים ואת
התנאים שמסביב מטרה זאת שהיא חיי האחר כך וחיי נצח.
אנחנו יכולים לבחור לנו את הכלים שמתאימות למשימה שלנוף אבל אנחנו צריכים לסנן רשימה זאת, ועלינו כבעלי ערך לחזור לספרי קודש, ולנביאים ושליחים, ולמי ששייך להודעות אלוהיות אלה מיום שליחה ראשון לנבחרים של האל, ועד ימינו, אפילו אנחנו צריכים לעשות תכנון לעתיד שזה לא תלוי ברמת החיים והאיכות שלה, אלא לאיכות המעט הטוב שהוא נמשך לזמן ארוך ועד מתנו, ולא ההמון הזמני, שלא מכבה את אש הקרבה לאל ולעבדיו.
חלק מהכלים מותר והשאר אסור להתקרב אליו או לעסוק בו. ואם רצינו לשים את הכלים הנדרשים בצורת ההכי מתאים ומותר, אז אנחנו מתחילים במה שהאל אמר, כמי שיש לו שאלה הוא הולך ושואל את מי שיודע והעל
העניין, ואם התחלנו בעבודתנו על האמונה, עלינו לעבור את כל השלבים-וזה לא תלוי בזמן אלא בצדק, ולהתחיל מההיכנעות לאל העצום ואז לענות לשאלותינו שלא מגזימים בהן בלדעת את כל אטום או טיפה שבדך זאת, ואנחנו אנשים שאמרנו :”שמענו וענינו”, ולא כמו שאמרו “שמענו וטעינו”, וכל זה אם מדובר בדת ומסורת מדויק בפועלו ובמימושו , אבל החלק שלנו הוא יחסי ואחוז לא שלם זה מה שנוכל להגשים, כי כמו שאמרנו לפני שהדת כמו ברזל שהוא קשה על מי שמקשה על עצמו, ואז לקרב עד שאפשר ולא נוכל לעשות את הכל כי זאת היא יכולת האל, ואת נביאיו ושליחיו אחרי שליחתם והתחלת תקופת העברת המסר, כי אם לא עשו את מה שהאל אן הם אמרו לא יצדיקו אותם ובזה יתקלקל מבנה ופירמידת הדת ואז לא יתקיים דבר חוץ ממה שהאל רוצה.
החלק השני אסור, אם זה בקסם, הליכה עקומה בהתנהגות, ובקיצור שכל הרע אסור וכל הטוב מותר לעשות אותו, וזאת היא המודעה האלוהית, שמביאה ופוטרת לנו את כל הקשיים והמחלות, ועלנו להאמין שהיא הודעה אחת מהנביא הראשון עד האחרון שאין אחריהם עוד נביאים והדת אחד וזה להיכנע לאל שמגיע לו ויש לו כל זכות לעבוד אותו ולהיות תלויים בו בכל נשימה וכל שלב מחיינו. ומההוגנות והרחמים של האל המרחם על עבדיו החלשים ,שלכל טעות יש רעה אחת, ולכל טובה ומצווה יש מעשר עד שבע מאות, והאל מכפיל למי שהוא רוצה, ולוקח בסיבות מסביב החיים שלו ובמצב שהוא חי בו, זה הטבע של האל שרוצה מעבדיו לנצח ולחזור לביתם שזה גן עדן וחיי קרבת האל והנבחרים מהאנשים, זה האל הרחמן המרחם.
