בעל ערך או להפך
לבעל ערך אנחנו לא צריכים כספים או איזה שהוא דבר ממשלימות החיים. אנחנו צריכים בני אדם שמקריבים בכסף ובמעמד גבוה, וזה בהקדם מביא את האושר ואת השמחה. כי שמחה היא דבר הכי קשה להשיגו במדדי החיים הנוכחיים שלנו אבל דרך הערך והמחשבה הפשוטה והלא מורכבת היא שתגיע בנו לשמחה הנצחית, גן עדן של החיים שהיא לפני גן עדן של אחרי המוות.
רובנו לא מאמינים בחיים הנצחיים האלו, וזה לדעתי נובע מאי אימונה מבוססת על בסיס אמונתי ופשוט, שהאל ברא אותנו והוא נותן ולוקח, ושהכל לטובה ואנו צריכים רק חיוך צמוד אלנו ,חיוך אמתי שמייצר בסופה של הקרבה שמחת חיים שהיא אבודה אצל רובנו.
יש סיפור ששמעתי על שבט שחיים באפריקה, שלא התערבבו עם אנשים לפני הרגע שביקרו אותם קבוצה של אנשי מדע ומדענים. המדענים רצו לחקור את מידת הבסיס האמתי שהוא נמצא בכל אחד ממנו שהוא אימונה באל. שאלו המדענים את מנהיגת השבט והיא אישה שרואים עליה תבונה וידע, אמרו לה: מי ברא אותנו?, והיא השיבה שזה האל. התפלאו המדענים ולא חשבו שתהיה תשובה כזאת מדויקת מאישה אלפביתית שלעולם לא קראה בספר. המשיכו את מחקרם בשאלה נוספת, אמרו לה: איפה האלוקים שברא אותנו?, היא אמרה: בשמיים. וזה היה הניסיון של המדענים שהכי יודעים יחסית על בעלי השבט שלא למדו באוניברסיטאות ובמכללות ולעולם לא הייתה להם השכלה מטעמנו. ניסיון זה צריך ללמד אותנו לחיות את החיים בצורה הכי פשוטה שיש ,ללא זלזול וללא הפסד איזה שהוא , אבל להיות בעלי אימונה בעצמנו, והאמונה שמגשימה את עצמה זאת לא רק לרפות את גופנו אלא גם לרפות את לבנו ושכלנו להגיע למחשבה של הנבונים וחכמי חיים ,וכל מעשה ומימוש שהם עושים זה נובע מאימונה –שהיא בתוכנו, ואנו צריכים רק להפעילה ,בשמחה וקבלת אחרים כמו שהם, עם ניסיון לשפר את עצמנו ואת האחר, באדיבות ובחיוך בונה.
הרבה אנשים חושבים שכסף זה מה שמביא אושר. אם חשבנו בצורה ניתוחית ועמוקה יותר, האם בעל עסק פשוט שמכניס מספיק כדי לחיות כמו בעל חברות רבות מבחינת שקט נפשי ולחצים, וזה שמביא מחלות ואי נוחות בחיים, וקנאה ומלחמות משפטיות וכל מה שהופך אותנו לבובה שלא מרגישה את הטעם של החיים, וכל מה שהיא רוצה זה להרוס בתים לבעלי חובות, ולהרוס חברות מתחרות ולגדול כספית על חשבון האחר וחייהם. זה החשבון הפשוט שלמדתי מהוריי. הוריי שהיו פעם בעלי חברה מסחרית והכי עשירים שיש בזמן שהייתה העיר שלנו כפר קטן, והיה הערך של השקל פי ארבע מימינו. האבא שנלחם אחרי כישלון בלימודי רפואה בחו”ל, וזה היה המעמד הכי גבוה ברמה מדינית ,והתפקיד שמכניס ים של כסף ביחס לתפקידים פחות מוצלחים כלכלית. הוא היה סטודנט רפואה בעל ערך, ובגלל שהקליטו את דיבוריו על הממשלה שהיה לומד במדינה שלה הפסיקו לו את הלימודים וזרקו אותו מהמדינה, ובזמנו הייתה הזריחה של המחשבה הקומוניסטית.
האבא חזר לארץ, אבל אף אחד קיבל אותו בשתי זרועותיו. הוא היה עם כישלון טרי שהיה בהתחלה, אבל האבא לא הושיט יד , הוא התחתן אחרי שבנה לעצמו בית פשוט, והמשיך לעבוד ולחסוך כסף כדי שיקום עוד פעם, אבל הפעם הזריחה לא לקומוניסטים אלא למאמין ולבעל היכולת לתקן את חייו אחרי אפלת ירח התקווה שבנפשו הנלחמת על חיים נכבדים. אחרי שחסך כסף מספיק הוא התחיל בעסק מסחרי של בדגים ונעליים וכל מה שקשור בהלבשה, ולאט לאט הוא הצליח לחזור לשגרה עם כבוד בין האנשים והוא נהפך לבן אדם הכי עשיר ומכובד בכפר. הוא התחיל לספק לאנשים תפקידים ועבודות כדי שיתפרנסו, אבל רוב הכסף הפך אותו לעוור, שלא מבדיל בין הנכון ללא נכון, ולא היה מבדיל בין אנשים טובי לב שאוהבים לבין אנשים רעים ושונים לאחר הצלחה וחיים עם כבוד, הוא נתן תפקיד הסגן שכל הכסף עובר אליו כדי שיפקידו בחשבון של האבא, אבל האיש הזה היה לוקח את הכסף ולא מפקיד אותו, עד שהצטבר על האבא חובות אדירות שקרסו אותו ושברו לו את העסק, ולא יכל לתפוס איזה שהיא הוכחה על הסגן הבוגד ,וחזר הסוחר המוצלח עם אפס יצירה, וכל זה בגלל שחיפש עשיית כסף במקום עשיית חיים מכובדים, ומיותר משלושים ושלוש שנים הוא משלם על טעות זאת ,הטעות של החיים שהפכה אותו לחסר אונים שאין לא פרוסת לחם בסוף היום בשבילו ובשביל משפחתו.
האבא המשיך לשלם לחובותיו ,והיה עובד בעבודות מזדמנות כדי שיתפרנס, וגדלו הילדים והתחילו לעבוד, וחזר האבא להיות האב האוהב שחושב פשוט ובעל האמונה שמממשת שמחה ואושר ,וילדיו למדו ונהיו בעלי תפקידים מכובדים בעיר ואני הבן האמצעי קיבלתי מאבי המאושר את כשרון הכתיבה והחיבור ואני היום כותב לכם את הספר העשרים ושניים מכל הלב על האמונה ומימוש העצם בדרך הפשוטה כדי להגיע לשמחת חיים שלא כל אחד ממנו יכול להשיגה אלא אם נטש את המחשבה החומרית שהורסת לנו ולאחרים מסביבנו את החיים ומביאה כישלונות ורק הריסה חס וחלילה.
