הבית בחיפה
בָּתִּים הֵם זִכָּרוֹן שֶׁל שֵׁד.
פְּסָלִים שֶׁל פִּילִים עַל הָרִצְפָּה הַשְּׁחֹרָה
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ בְּחֵיפָה.
הָרַעַשׁ הַזֶּה,
הַסּוֹלָן שֶׁצּוֹרֵחַ בַּחֲשֵׁכָה.
מָה אָכַלְנוּ שָׁם?
טוֹפוּ מְהֻדָּר
וּקְצָבוֹת שֶׁל תְּפִלָּה.
לֹא עָמַדְתִּי בַּשּׁוּרָה.
הַחוֹר הַשָּׁחֹר גָּדֵל
בְּכָל מַעֲבַר דִּירָה.
“זֶה בָּנָאלִי” הִיא אָמְרָה.
לֹא הִתְחַבַּרְתִּי לַבֶּהָלָה







