תמשיך לנסות עד שקל לעשות
וממה שלמדנו מדרך המסורת ומחיינו היומיומיים עם הניסיון בכל המובנים והשיטות, התברר שעם ההתמדה יהיה יותר קל, ותיזהר שלא תתרגל כי ריגול זה מפחית אם לא מוחק את הברכה ואת הכישרון ואת הקבלה מהאל. ולא לשכוח שריגול במקביל שווה לחטא בסוף כי אם ידענו אז עלינו לשנות ולהתחיל מחדש ומהנקודה שהפסקנו בה להיות נכנעים לאל ומוכשרים בכל המובנים. ויש מדדים לזה כי אם לא הרגשנו באושר או שמחה בגלל שעבדנו ובירכנו והתפללנו אז יש בעיה בכוונה שלנו שהיא הבסיס של כל המעשים. ונושא זה תואר במושג “ההגירה”, ויש כמה מובנים לביטוי זה אבל המובן האמתי והראשון בוטל כי הנביא מוחמד עליו השלום אמר: “אין הגירה אחרי הפתיחה”-כלומר פתיחת מכה, וזה היה בלי טיפת דם אלא במלא שלום והרבה אהבה למרות שלא כל מי שהיה גר במכה חזר בתשובה, אבל זה לא הפריע להקים את המדינה השנייה –שהראשונה הייתה בעיר המדינה ויש סיפור ארוך למקרה ואירוע זה. כאשר הנזק והשנאה הייתה רבה והמאמינים לא יכלו להתפלל אפילו לבד בלי שיראו לאנשים, אחד מהחברים של הנביא שהוא הראשון שחזר בתשובה וקוראים לו “אבו בכר הצדיק”, והשם בא כי כאשר הנביא עלה לשמיים עם החיה “הבוראק”, וחצי מהמבנה שלה הוא סוס –חצי- והחצי השני הוא בן אדם, והיא הייתה מהירה, ואז הנביא עלה עליה כאשר פגש את גבריאל המלאך וביום ולילה הנביא נסע לארץ הברוכה הארץ של הנביאים ,הארץ שלנו, והתפלל בנביאים במסגד האקצא והנביא היה האימאם שלהם, ואז עלה עם החיה זאת והיה פוגש בכל שמיים נביא עד שפגש את מושה עליו ועל כל הנביאים השלום, אמר לו שלום עליך עד שחצה את השמיים השביעית, ואז המלאך גבריאל אמר: “אם אני חציתי הייתי נשרף, ואם חצית היית עובר”, ואז פגש הנביא את האל שישתבח שמו-אבל ברוב הסיפורים לא ראה אותו ואת זה אמרה אמנו “עאא’שה” האישה של הנביא”, ואז האל אמר לנביא שהעם שלו חייב להתפלל חמישים פעם ביום, ואז חזר הנביא ,ובדרך שלו פגש את מושה וסיפר לו, ואז אמר מושה עליו השלום :”תחזור לאל ותבקש שיפחית לך מהתפילות כי נסיתי את האנשים קודם והם לא יוכלו”, ואז היה הנביא חוזר לאל וחוזר למושה והאל היה מפחית חמש תפילות כל פעם-ואמרו עשר- עד שהגיע לחמש תפילות ואז כאשר הנביא היה בדרך שלו בחזרה הוא שמע קול-מהאל- שאמר: “לא תשתנה האמירה אצלי ואין להיות אי -הוגן עם העבדים שלי”, ואז כאשר חזר הנביא למכה הוא סיפר לאנשים שם, והם לא האמינו לו חוץ מאבו בכר הצדיק, הם אמרו לו שמוחמד אומר כך וכך, ואז היה עונה הצדיק: “אם אמר אז עשה”, ובגלל זה הם קראו לו בתואר זה. אז אחרי עליית השנאה האל צווה את הנביא להגר לארץ באפריקה שקוראים לה “חבשה”, והיה המלך שלה והעם נוצריים, ואמר האל לנביא :”יש מלך שאין אחד שם ברצו שלא מקבל את הזכות שלו”, ואז סיפרו הנכנעים לאל למלך “נג’אשי”, וכאשר שמעו הגויים שהמאמינים הגרו לשם הם שלחו צוות כדי שהמלך יחזיר אותם אליהם, אבל המלך לא שמע את מילת הגויים ואמר: “ישו עליו השלום והנביא זה הביאו דבר משותף ולא חוצה קוו זה-וצייר קוו על האדמה”, ואז נשארו שם. המאמינים היו שולחים אנשים כדי שידעו מה קרה במכה ואז היו חוזרים אליהם בחדשות של כפר זה שהוא הבית שלהם במקור, הם ידעו שהם יכולים לחזור ואז חזרו. הגויים עזבו את המאמינים לתקופה מסוימת שהיא קצרה עד שחזרו להכות אותם ועשות את המצב צר עליהם, ואז האל צווה את נביאו להגר ל”מדינה המוארת” ,והשם בא אחרי שהנביא הגיע אליה, והאנשים שם קיבלו את המאמינים ואת הנביא, עד שחצו את הכסף והנשים ביניהם, ואז קראו להם “אנסאר” או העוזרים, והנביא איחה בין העוזרים שהם בעלי העיר שם ובין המהגרים שבאו ממכה, ואז זה הא הסיפור של ההגירה שבפועל וזה המובן הראשון, ואז אחרי כמה מלחמות ראשיות וגדולות הם נכנסו למכה בלי לחימה ובשלום מוחלט ואז הנביא אמר את אמירתו :”אין הגירה אחרי הפתיחה” כלומר פתיחת מכה. זה המובן הראשון להגירה, אבל יש עוד מובן שקיים בחיי המאמין, וזה עזיבת הרע והטעות והחטא ולחיות בצורה נכונה וכשרה-חלאל- וזה הדבר הקשור במאמץ הגדול שזה חינוך הנפש ואי-טעות כמה שאנחנו יכולנו-דיברנו על מאמץ גדול קודם.
אחרי שיגענו מה זה הגירה ומה זה חיים טובים שכוללות רק טוב ברובה, עלינו לחזור על המובן של ההתמדה ואי-ריגול, כי התמדה מוסיפה ערך וברכה ויכולת על המעשה, כי אם עשינו פעם ועוד פעם והתמדנו היינו מגיעים למצב שאפר אפילו יותר, ואם התרגלנו-חס וחלילה- למעשים שלנו היינו מאבדים ברכה וכמות טובות שהמלאכים כותבים על הכתפיים שלנו, ואפילו אנחנו נגיע למצב שלא יכולים יותר ואז מאבדים את מעשה טוב אם זה היה מיד או אחרי זמן מה, ובגלל זה עלינו לשמור על הטוב שהאל נתן לנו מהאור והשמחה ולשמוח ממעשי טוב ומתפילות ומברכות ורק מהטוב, כי אמר הנביא: “המאמין מי שנשמח מהטובות ומעצב מרע”, זה הוא התיאור של המאמין בקיצור מבחינת רוחניות וחיים של ערך.
אבל יש מצב שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו במבחן ואז לא נהיים שמחים אפילו אם עשינו טוב, אבל עם הזמן נקבל את מה שבלבנו ונשמח עוד פעם אפילו אם זה בחיי האחר כך וחיי הנצח ואז זה הישג אפילו אם זה לא בחיים אלו, והאנשים שהם במצב זה הם מעט ופחות מאלה ששמחים רוב הזמן, וכן הם פחות מהעצובים חסרי ערך.
