התמונה של האמונה
לכל דבר תמונה, מהמובן הדתי,כלכלי,חברתי ומכל מובן שהוא, שהוא נכון או לא נכון, הפשוט ממנו והמורכב והחשוב והלא חשוב כול זה בא בהתאם לתמונה של אמונה שלך בינך לבין האל ובין עצמך ובין האנשים שמסביבך. כמו שאמר הנביא ש:”שתי אמונות לא נפגשות”, ופירוש למשפט זה שהאמונות בכמותן -ולא בערכן, לא נפגשות באותו כמות לפי מידת אמונה אלא היא שונה אפילו בטיפה שלא מרגישים אותה ולכל אחד-כמו פרצוף, יש לו את האמונה המשלו השונה מכל אמונה אחרת. לאמונה זו יש את התמונה שעלינו לעבוד עליה ולבנות אותה, וההכי חשוב זה בנינו לבין האל.
השתנתה צורת התמונה של האמונה ושיטת שמירתה והרכבתה, והמאמינים הגדירו לה הרבה הגדרות, אבל בסוף ביום הדין אתה אחראי לתמונה שלך בינך לבין האל והנביאים ואת השליחים שהאל שלח באמונה במה שהאל הוריד על עבדיו ועל מה שהנביאים הביאו בחידוש ממשי ובערכים מלאים פתרונות לעם שלהם או לכל האנשים לפי האמונה האחרונה והשיטה שלפיה עלינו להאמין במה שהאל אמר ובמה שהביאו הנביאים בגלל שהם לא מביאים דבר מעצמיהם אלא דרך המלאך גבריאל ודרך האל באמצעות או בלי גישור, ובכל זה יש לנו את כל המרכיבים שדרכן נוכל להעריך את תמונת אמונתנו מכל הסוגים. סוג זה שהוא החשוב ביותר, עלינו לרדוף אחריו בכל השלבים כדי שנוכל להוסיף על האמונה או שהיא נהיית פחות מעצמה, וזה דבר נורמלי וטבעי שהאמונה נוספת ונהיית פחות ממה שהייתה לפני כדי שהגורל ילך וכדי שיקבל כל בן אדם את הטוב שעשה-כאשר היא גבוהה או פחות, ואת הרע, ובשני מובנים אלה יש דרגות שעלינו להכיר ולדעת והסביר לכל מי שאנחנו אוהבים וייכפת לנו מהם. דרגה ראשונה היא כאשר האמונה בשיא שלה ואנחנו עושים דברים טובים, ובסיטואציה זו אנחנו בשיא שמחה והטסטוסטרון שמביא את השמחה לנו בשיאו , ואז אנחנו מקבלים טובות על מצוות שעושים והכל טוב ויפה, אבל דרגה אחרת כאשר האמונה בשיאה ואנחנו עושים רע, ובצורה של חטאים זאת אנחנו מקבלים כפול של רעות על החטא בספר מעשינו, וזה בדרך כלל בא אצל הלא מתפללים ולמי שלא עושה חובות של מעשים בדרך הערך שלנו, והדרגה שהיא שונה קצת בצורת המעשי ולא בערך, כי בערך היא שונה והאל סולח לנו כמו שהוא ישתבח שמו לא סולח-אלא אם ריחם, למי שעושה רע בשיא אמונה, וכן האל סולח למי שהיה בשיא אמונה-והוא מתפלל ועושה חובות, אם ירדה לו אמונה אלא אם רצה לנקום או לבגוד בגלל דבר או מקרה שקרה לו אז במצב זה האל שולח לו עונש מהיר כדי שיחזור בתשובה ואם לא חזר אז או שהאל שולח לו עוד עונשים או שהאל מפחית מהעונש כי האל מעניש או שם במבחן לפי גודל אמונה ולפי מדידה של האל היחיד שהיא משלו שאי אפשר למדוד אותה חומרית.
דרגה אחרת כאשר האמונה נמוכה, אז במצב זה אנחנו בדרך כלל עושים רעות או מנסים לעשות, ואז אם אמרנו בנינו לבין עצמינו שאנחנו רוצים לעשות והתכוונו לרעה אבל לא עשינו אותה, אז האל מרחם עלינו והמלאך כותב לנו טובה אחת בספר המעשים, ואם עשינו אותה אז נקבל רעה אחת, כי חטא אחד-קטן ולא גדול, נקבל עליו רעה אחת ,ואת הגדולות של מעשים או שהאל מרחם עלינו ומוחק לנו אותה-וכן את הקטנה, אבל בגדולות האל מרחם ומוחק או שנשאר לנו ואז נקבל עונש בחיים האלו או בחיי האחר כך. והדרגה האחרונה כאשר אנחנו באמונה נמוכה אבל עושים טובות, ובמצב זה האל לוקח במצב שלנו ומתעניין בו ואז מכפיל לנו את הטבות למעשה טוב זה במקרה של אמונה נמוכה כי התאמצנו את המאמץ הגדול שהנביא כאשר חזר מהמלחמה אמר עליו: “חזרנו מהמאמץ הקטן למאמץ הגדול” כלומר מלחימה והיא המאמץ –או הג’יהאד, הקטן והתערבבות באנשים ולקרוא לקול האל והניסיונות שיתפשט הטוב והתרחב זה הוא המאמץ הגדול ולא להבין טיפ וחוכמה זאת מטעה הרבה אנשים שחושבים שהמאמץ הקטן הוא יותר חשוב-כמו ג’יהאדסטים שהם כלבי גיהינום ביום הדין.
זה בנינו לבין האל ולקח לנו את החלק הכי גדול בנושא זה כי הוא החשוב ביותר משני הסוגים האחרים. ואז נעבור לסוג השני וזה תמונת האמונה בנינו לבין עצמנו, וזה מגשים בתורו את היכולת אחרי הסמיכה על האל, כאשר אנחנו מתחזקים באוכל וספורט וכל מיני כדי שנהיה חזקים ומוכנים למצוות, ויש בדת הרבה מה שמחזק אותנו שהוא לא חומרי אלא ברכות שאנחנו אומרים ואז אנחנו נהפכים ליותר חזקים וכדי ללמוד אותן, כמו המילה “אללה” או האמירה “יא אללה” שזה מגביר לנו את הכוח בנינו לבין עצמנו ואז נוכל להגשים וממש יותר דברים בעזרת האל ורק כדי שהאל יהיה מרוצה ממנו, וכן שנהיה מרוצים, אבל להיות מרוצה זה שונה מאחד לאחד, ואם צדק אז המצוות משמחות אותו ואז הוא נהיה יותר מרוצה והרעות מורידות את המצב הנפשי ומפחיתה מהשמחה כי ייכפת לו שעשה רע.
ואז יש את התמונה בנינו לבין האנשים, וזה נושא לא חשוב אצל הצדיקים האמתיים אבל לפי המעשה תקבל את הסכמת האנשים שאתה טוב בלי לעשות טובות ומצוות מול האנשים בכוונה וזה הופך את מי שעושה אותו למעשה קטן של גויים, ויש את הגדול וזה אי הייחוד לאל האחד והיחיד. וכמו שהנביא אמר: “המצווה משמחת את המאמין והרעה מעצבת אותו”.
