לא אני

אני לא אני,
אני צל של עצמי.
אישות מוזרה,
דמות הזויה.
רוח אפלה.
אני לא אני,
אני צל של עצמי.
שוקעת בתוכי,
צוללת  לעולם שמלא בכלום.
זה הכל ריק.
והכל חלול.
ואין שם כלום ממי שהייתי
ואין שם כלום ממה שידעתי
וזה לא מה שהכרתי.
ולא מה שייחלתי.

לפעמים אני תוהה מי אני בין כל השאלות.
בין כל המחשבות.
בימים שעוברים, בלילות ארוכים.
מה אני רוצה.
ואיך.
ואם בכלל.
כשאני משחרת את ההיגיון, אני פשוט מפזרת את כולי לרוח.
הולכת לאיבוד.
נעלמת לעצמי בתוך עולם מלא הרהורים, מרשה לעצמי להתנתק מכל רגש, מכל תחושה.
להתאבן, להפוך למשהו שאף אחד לא מכיר.
להיות כל כך רחוקה מעצמי.
ממי שאני.
מכל מה שאני רוצה.
לפעמים זה הפיתרון להכל.

אני לא אני,
אני צל של עצמי.
אישות מוזרה,
דמות הזויה.
רוח אפלה.
זה רק נראה כרגיל.
זאת רק נראית אני.
אבל לא באמת.
עד לחיבור שיבוא.
עד לתקומה הבאה.
עד לבריאה 🖤