מכרים זרים
“וואלה אח שלי היקר, לא השתנת בקצת.”
חייכתי חיוך אומלל והרכנתי את ראשי, שמח לא לראות אותו לרגע.
“נו, אז מה חדש?”
מה חדש? מה אני ערוץ טלוויזיה? מאיפה אני יודע מה בחיים חדש ומה פשוט המשך של הרגל ישן?
“לא הרבה.” אני ממהר לענות בצורה שלא החלטית לכאן או לכאן, אך מראה שאני נוטה לאפשרות הנגדית, שסוברת שאי אפשר לדעת בחיים מה חדש ומה ישן.
“לוקח את החיים באיזי, אה?”
לא כולנו שואפים לקחת את החיים באיזי? לקחת אותם ברצינות משלל מהם כל טעם.
“משתדל.” אני עונה תשובה קצרה ויפה (היא יפה משום שהיא קצרה).
“יופי, יופי.”
נראה שנגמרות לו המילים, אני קרוב לסוף.
“שמור על זה חם, אה?” הוא שואל בקריצה.
“כן, אני אשמור על זה לוהט.”
“יאללה ביי אח שלי היקר, וואלה לא ציפיתי לפגוש אותך סתם ככה ברחוב.”
“וואלה.”





