הכי חם שיש, “מעדנות”
הטלפון מצלצל אצל פלורה. ערב רגיל. ספה. טלוויזיה כבויה או דולקת — לא משנה.
Table Of Content
חי: הי פלורה.
פלורה: מה קורה.
חי: מה קורה?
פלורה: כן, מה קורה.
צוחקת קצר, כאילו לא ציפתה לזה..
פלורה: מה אתה רוצה שאני אשאל?
חי: קשוחה…
פלורה: מותק — אלה החיים בבנק.
פלורה:אבל אם אתה רוצה לדעת מה קורה – תסתכל על הבורסה היום ותגיד תודה על הפיקדון ליצ’י שהכנסי אותך אליו, שתדע ממה הצלתי אותך.
חי: יש בזה משהו — הליצ’י הזה הרגיע אותי, למי איכפת מהבורסה. המסכים אדומים ואני מכין כאן בורקס “מעדנות”. ומה איתך
פלורה: פקדונות, מק”מים, אגרות חוב… כל הדברים שאנשים חושבים שמעניינים אותי…ואם גם הילדים לא גמרו אותי אז פופוליטיקה בערב. כי כנראה לא סבלתי מספיק ביום. אתה רואה אותם איך הם צורחים אחד על השני? טומי לפיד הזה ואמנון דנקנר, אני כבר לא יודעת למה אני רואה את זה בכלל.
חי: כן טומי עם הר’יש ההונגרית שלו “בני יאירררר”
פלורה: סרבית
חי: סרררבית :)))
אצל הנשואים העבודה היא למנוחת הנפש והגוף.
חי: אז אלו החיים שלך בערב? פופוליטיקה?
פלורה: לא כל יום יש.
צוחקת. די הגזמת — “החיים שלי.”
חי: נכון הגזמתי — אפשר לחשוב שאני חוצה יבשות בערב — ערב הוא למנוחת הנפש והגוף, לא צריך לעשות בו שום דבר, אפשר. לא צריך.
פלורה: מנוחת הנפש והגוף — זה עובד יפה עד שיש ילדים. מותק… זה רק אצל רווקים. אצלנו העבודה היא למנוחת הנפש והגוף.
חי: וואלה, בגלל זה אנשים אצלנו מגיבים במבוכה כשאומרים ‘יום ראשון לא עובדים’. כאילו זה יום חופש — אבל בעצם זה יום עבודה.
פלורה: בדיוק — אבל בטח נותנים לכם את הימים האלה כשהילדים בבית ספר.
חי: כן — אם היו משלמים לך על היום בלי לעבוד, מה היית עושה?
פלורה: יושנת כל היום.
חי: וזה מה שאנשים עונים לי.
פלורה: אתה רואה? זה מה שהם רוצים — מנוחה מהעבודה האינסופית בבית, ואני חושבת על זה — גם קצת בגלל מה שדיברנו בפגישה — באמת זאת הייתה הכוונה? אמא, אמא כל רגע? מה איתי?
ככה הולכות השנים — ‘אמא, מה? אני רוצה ככה וככה.’ ‘לא עכשיו, מותק.’ ככה.
שלא נדבר על השנים עם ישראל.
חי: כמה שנים בעצם?
פלורה: 23 שנה.
חי: לא מעט.
פלורה: ים של זמן ובגלל זה, אני אספר לך עכשיו, כשאמרת לי בבנק ‘כל יום חשוב’, חטפתי עצבים בפנים, אבל לא ראית.
חי: צוחק, ראיתי אותך נעה קצת בעצבנות — הרמת רגע את העיניים מהמחשב, הסתכלת עליי ואז חזרת למחשב — כאילו משהו בך הבחין במשפט אבל לא את ממש.
פלורה: אז מותק, אני ממש הבחנתי במה שאמרת.
חי: אני אוהב שאת קוראת לי מותק.
פלורה: צוחקת, בסדר, אתה יודע, כמו סלנג כזה.
חי: ועדיין.
חי: תקשיבי, מה דעתך — אפשר להציע לך להיפגש?
פלורה: אפשר.
חי: (חושב) “אפשר” — יעני קשוחה…
פיקדון מסוג חדש: “לומיטנט”
שומעת, יש איזה הופעה בתל אביב — מסע הבחירות של מאיר אריאל.
פלורה: מאיר אריאל? הזמר המוזר הזה?
חי: הוא לא רק זמר, הוא משורר ואומן.
פלורה: יש לו את השיר איי לאב יו טרמינל.
חי: טרמינל לומיטנט.
פלורה: כן, שמות מוזרים כאלה לשירים שלו.
חי: מוזרים… את יודעת למה הוא קרא לשיר טרמינל לומיטנט?
פלורה: ברור, בשביל הסטייל..
חי: צוחק… ברור, בשביל הסטייל? לא מאיר — הוא בשיר למעשה היה הולך להתאשפז בטרמינל — לראות טיסות יוצאות ונכנסות וזה היה מרפא אותו.
פלורה: באלוהים — וואלה — גם אני יוצאת לחו”ל — רק רואה את הטרמינל — שוכחת מהכל, מהכל. איך שאני בטרמינל אני עפה — תרתי משמע
פלורה: וואו תשמע הוא גאון — נכון — הטרמינל זה מקום שמתאשפזים בו.
צוחקת ומשתעלת.
חי: חכי אז היה הולך לשם להירגע, ככה הוא כתב — שנייה תני לי להקריא לך.
פלורה: מקריא שירים — זה גברים לא עשו איתי עדיין.
חי: מה לעשות אני כזה — הנה שנייה — תראי מה הוא כותב:
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
חי: השתחרר והלך לשם להתאשפז לעיתים — להירגע.
פלורה: גדול.
חי: ומה זה לומיטנט?
פלורה: מה?
חי: נר לילה שתוקעים לתינוקות בטוסיק כדי להירגע — אז הוא ראה את הטרמינל כלומיטנט.
פלורה מתפוצצת מצחוק.
פלורה: אוי, אולי אני אסע עוד שבוע, שיתקעו לי אחד כזה?
חי: צוחק — ואז תירגעי לגמרי, מהלומיטנט.
פלורה: לומיטנט — מישהו אצלנו איזה לקוח נודניק טרחן אומר לי כל הזמן “המגרש לא למכירה ולא לעיסקת קומבינציה” ואני תמיד חושבת “דחף אותו לתחת” — עכשיו הייתי נותנת לו לומיטנט.
פלורה: מנגבת דמעות — אוי, אוף, הרגת אותי, אתה מצחיק.
חי: או, סוף סוף גילית.
פלורה: לומיטנט — היו צריכים לחלק לנו כזה בבנק כדי ניתן ללקוחות — יש לי כמה מועמדים.
חי: רק בזהירות — זה לדחוף לתחת.
פלורה: זהירות? הייתי דוחפת להם ישר הכל.
חי: קשוחה…
פלורה: אלה החיים בבנק מותק.
חי: או שימציאו פיקדון חדש במקום פיקדון ליצ’י —”פיקדון לומיטנט” ואתה רגוע ולא חושב על הבורסה.
פלורה: מתפוצצת מצחוק — הבנתי — אז דוחפים לתחת זה ההפקדה, מתי מושכים?
חי: אחרי שנתיים 🙂 אבל ברצינות — זה שם גאוני — תחשבי — 5% לשנתיים ואז הוא נקרא פיקדון לומיטנט כי הוא מרגיע אותך.
פלורה: בטח, הפיקדון תקוע לך בתחת ואתה משיג את המדד. תקשיב — זאת הייתה אחת השיחות הכי מצחיקות שהיו לי לאחרונה — אוי, הרגת אותי.
פלורה: אוי אני מדמיינת ישיבת צוות בבנק:
יעקוב: חבר’ה אני רוצה לשווק פיקדון חדש — ליצ’י.
יעקוב: המצב בבורסה קשה וצריך פיקדון שירגיע את הלקוחות, כמו פרי מתוק.
פלורה: יעקוב, עזוב — מה ליצ’י — יש לי רעיון אחר — איך ליצ’י ירגיע לקוחות?
יעקוב: מה? כל הלילה חשבתי על השם, יש לך שם יותר טוב?
פלורה: פיקדון לומיטנט.
חני: לומיטנט מה זה? מק”מ, סחיר?
יעקוב: לא, זה משהו שדוחפים לתינוקות בלילה — נר לילה.
יעקוב: אבל בחייך פלורה — ניתן לפיקדון שם של משהו שדוחפים לתחת?
פלורה: הרבה יותר טוב מליצ’י שלא אומר כלום לאף אחד — ליצ’י רק משמין, לא מרגיע.
חי: נו, וקיבל את השם?
פלורה: זה לא קרה אבל אני בטוחה שהוא היה מעריך אותי על היצירתיות.
פלורה: אוי, כמה צחוק.
לא כדאי לכם לבחור בנו…
חי: אז — מאיר אריאל — יש לו הופעה עכשיו שרצה בארץ, “מסע הבחירות של מאיר אריאל” — הוא בעצם מופיע בכל מיני מקומות שכוחי אל ומציע לתושבים לא לבחור בו ומסביר להם באמצעות שיריו למה לא.
פלורה: מציע לאנשים לא לבחור בו? מה, זאת אומרת?
חי: זה מאיר אריאל — כולם רצים כדי שיבחרו בהם — הוא אומר לקהל — לא כדאי לכם לבחור בנו. ואם דיברנו על יצירתיות — תודי שזה יצירתי.
פלורה: יצירתי בטירוף
פלורה: כן כן, אז רגע זה הופעה באולם ?
חי: לא, זה בקולנוע אלנבי — אין שם כיסאות — עומדים על הריצפה עם בירות והוא מופיע מקדימה על במה קטנה עם הלהקה שלו.
פלורה: עומדים עם בירות? (לא מבינה את המודל) אז מה? לא עוגת גזר בקפה גרג?
חי: לא, בירה בקולנוע אלנבי.
