רָצָה הָאֵל וּבָרָא בִּי דִּמְיוֹן,
כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אִם עוֹד שָׁנָה תֹּאהַב –
אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי, אַךְ דִּמְייַנְתִּי אַהֲבָה.
כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אִם בְּשִׁשִּׁי נְבַקֵּר אֶת הַהוֹרִים,
כְּבָר הֵרַחְתִּי אֶת רֵיחוֹת הַתַּבְשִׁילִים.
כְּשֶׁנִּסִּינוּ לִרְאוֹת אֶת הֶעָתִיד, דִּמְייַנְתִּי אַהֲבָה.
וְאַחֲרֵי שָׁנִים, לֹא מְעַט,
שֶׁל רֵאָלִיזְם מְעַוור
הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְהִסְתַּנְוֵר,
לְקַוּוֹת,
לְדַמְייֵן.
וְאוֹרָהּ הַמְּסַמֵּא שֶׁל הָמחר
לְרֶגַע צָרַב אֶת עוֹרִי,
וּבְאַחַת יָדַעְתִּי – הוּא לֹא לִי.
ופתאום קור ממלא את בית החזה,
וְלֹא עוֹד הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
אֶלָּא עוֹד דִּמְיוֹן שכזה.
אָז הַאִם אֲנִי מִתְאַהֵב בְּקַלּוּת?
מַהֵר מִדַּי, בְּלִי מֵשִׂים?
רַק חוֹלֵם וּמִתְעוֹרֵר לְסֵרוּגִין.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
