אֲנִי חוֹלֵם עַל תֵּבֵל שֶׁנֶּשֶׁם בָּהּ שַׁלְוָה,
בְּלִי רַעַם קָנוֹן, בְּלִי שַׁעַר דְּמָעָה.
בְּכָל רְחוֹב יִשָּׁמַע פַּעַם לֵב אֱנוֹש,
וּבִמְקוֹם סִכִּין – יִפְרָח שׁוֹשַׁן חָרוּשׁ.
כָּל גּוֹי וָלָשׁוֹן יַפְרִישׁ חֵמָה,
יָשִׁיב נֶפֶשׁוֹ לַמְנוּחָה שְׁלֵמָה.
תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה וְגֶפֶן שׁוֹבָה –
יִשְׁבֶה יֶלֶד עִם אַחֵר, וְלִבּוֹ לֹא יִדְאָה.
לֹא תִשָּׁמַע עוֹד אֵם מְקֹנֶנֶת בַּלֵּיל,
לֹא יְכַסֶּה הַחֹשֶׁךְ קֶבֶר תַּקְוָה.
מַרְאֵה שָׁלוֹם יַהֲלֹךְ בֵּין שִׁלְחוֹת,
וּמִן הַשָּׁמַיִם תֵּרֵד בְּרָכָה צְלוּלָה.
וּכְשֶׁיָּקֻם בֶּן-אָדָם מִשְּׁנָתוֹ,
לֹא יִחְשֹׁשׁ מֵאֵם נָפֶץ אוֹ רִסֵּס שָׂטָן.
רַק תְּפִלַּת אֱנוֹשׁ תָּעֲלֶה כְּנֵסֶר,
לְעֵת בֹּקֶר שֶׁכֻּלוֹ תִּקְוָה וָחֶסֶד.
הַאִם תָּבוֹא הַשָּׁעָה הַהִיא?
הַאִם נִזְכֶּה לִרְאוֹת נוֹגַהּ?
רַק אִם נַאֲזִין לַחֶסֶד הַפּוֹעֵם בָּנוּ,
רַק אִם נִפְתַּח פַּעַם אֶחָד לִבֵּנוּ.
