פשוט לקבל

לא מעט פעמים בחיי עלתה בי המחשבה שאולי אלוהים לא אוהב אותי, ואולי אפילו שונא אותי.

אני נעצבת כשאני חושבת כך, אבל אז אני מרגיעה את עצמי ואומרת: אל תכאיבי לעצמך במחשבות מיותרות, באיאסה.

האמת היא שמאז שהגעתי לישראל, המחשבות האלה פחתו.

לא מפני שהחיים שלי הפכו לטובים יותר. כנראה פשוט מפני שאני עובדת כל כך הרבה ואין לי זמן לחשוב על זה. אני חייבת לעבוד, אני צריכה להרוויח כסף לשכר דירה ולאוכל. אני חייבת לעבוד, כי לאמא שלי כואבות הרגליים והיא זקוקה לטיפול. אני חייבת לעבוד, כי אני רוצה לעזור לאחים ולאחיות שלי שמצבם בחיים לא קל. וכך, בתוך כל המחשבות האלה, חייתי בלי שיהיה לי זמן לחשוב על אלוהים, ואפילו לא על עצמי.

בימים האחרונים התחלתי לחשוב על זה שוב.

כי אחי היחיד הלך לעולמו.

אלוהים לקח בחזרה את אחי, שהיה עדיין כל כך צעיר ורק הגיע לגיל ארבעים.

האם בכיתי? כן, בכיתי. אבל אחרי זמן מה הפסקתי.
האם אני עצובה? כן, אני עצובה.

אבל גם אם אהיה עצובה עוד ועוד, האם העצב שלי יכול להיות גדול יותר מהעצב של אמא שלי, שאיבדה את בנה היחיד?

וגם אם אבכה ואבכה, האם אוכל להזיל יותר דמעות מגיסתי, שאיבדה את בן זוגה האהוב שאיתו עברה כמעט מחצית מחייה, או משלושת ילדיו הקטנים שאיבדו את אביהם?

לא.

לידה ומוות הם חלק מדרך העולם. אני, אתם, כולנו — יום אחד נחזור לפגוש את אלוהים.

זאת אמת שאיש אינו יכול לשנות.

כל יצור חי נולד,
וכל יצור חי גם מת.

אם המוות הוא חלק מדרך העולם, אז למה אני כועסת על אלוהים?
למה אני חושבת שאלוהים שונא אותי?

האמת היא שאת התשובות לשאלות האלה לא אני, לא אתם ולא אף אחד אחר יודע.

בחיים יש דברים שאנחנו יכולים לשנות, ויש גם דברים שאיננו יכולים לשנות.

זאת האמת הקשה של החיים.

ולכן, את האמת הזאת שאינני יכולה לשנות, אני רוצה פשוט לקבל.

פשוט לקבל אותה, אלוהים שלי. 🙏😭