תְּפִלָּה לַדַּף

בְּשֶׁקֶט לַיְלָה עָטוּף בְּתוֹכִי,
הַמִּלִּים מִתְפַּלְּלוֹת לַדַּף.
כְּמוֹ גֶּשֶׁם רַךְ עַל אֲדָמָה צְמֵאָה,
כָּךְ הַלֵּב נִפְתָּח וְנִרְגָּע לְאַט.

אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן לָרֶגֶשׁ הַסּוֹעֵר,
בַּמִּלִּים הוּא נִפְלָט, הוּא שׁוֹטֵף כַּיָּם.
וּכְשֶׁאֲנִי גּוֹמֵר לִכְתֹּב –
הַנֶּפֶשׁ שׁוֹתֶקֶת, וְאֵין לָה מָה לִדְאָג.