“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”,
וְאָהַבְתָּ אֶת רֵעֲךָ – כִּי הוּא בְּדִיּוּק כְּמוֹתְךָ.
אֲבָל כֵּיצַד אָנוּ אֶת זֶה יוֹדְעִים?
הֲרֵי זֶה נִרְאֶה שֶׁכֻּלָּנוּ שׁוֹנִים.
לָכֵן מוֹסִיפָה הַתּוֹרָה – “כִּי אֲנִי הֲוָיָה”,
הָאֵינְסוֹף מְגַלֶּה לָנוּ – כֻּלָּנוּ חֵלֶק מֵאוֹתָהּ הֲוָיָה,
גַּם אִם זֶה לֹא מַרְגִּישׁ כָּךְ כָּרֶגַע בַּחֲוָיָה.
.
הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלָּנוּ – קִיְּמוּ אֶת הַמִּצְוָה בְּהִדּוּר,
לֹא כֻּלָּם קָרְאוּ “לְשֵׁם יִחוּד” בְּסִדּוּר,
אֲבָל כֻּלָּם ‘כִּוְנוּ’ – בְּכֹל כַּדּוּר.
הֵם הִקְרִיבוּ אֶת עַצְמָם – אֶחָד בִּשְׁבִיל הַשֵּׁנִי,
וְקִיְּמוּ אֶת “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי”.
.
זָכִינוּ לְעַצְמָאוּת – בִּזְכוּת הַקְרָבָתָם,
אֶת חַיֵּינוּ הֵם נָתְנוּ לָנוּ – בְּמוֹתָם.
לֹא רַק ‘אַחֲרֵי מוֹת – קְדוֹשִׁים’,
אוֹתָם שֶׁאֶת הַיֵּצֶר כּוֹבְשִׁים.
אֶת הַסִּטְרָא אַחְרָא מְגָרְשִׁים,
מְגִנִּים עַל נָשִׁים יְלָדִים וִישִׁישִׁים,
וְאֶת הָאָרֶץ מְקַדְּשִׁים.
.
בִּזְכוּתָם זָכִינוּ לְעַצְמָאוּתֵנוּ,
אָנוּ חַיָּבִים לָהֶם אֶת תּוֹדָתֵנוּ עַל עֶצֶם קִיּוּמֵנוּ.
וְאוּלַי הַדֶּרֶךְ לְבַטֵּא אֶת הַעֲרָכָתֵנוּ,
הִיא בְּכָךְ שֶׁנְּקַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים בְּעַצְמֵנוּ?
וְאִם כֻּלָּנוּ נְקַדֵּשׁ אֶת אַרְצֵנוּ,
בִּמְהִירוּת נַגִּיעַ אֶל גְּאֻלָּתֵנוּ.
.
אָז בּוֹאוּ נִקַּח אֶת הַמֶּסֶר הַזֶּה לַיּוֹמְיוֹם,
וְנִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ בְּכֹל יוֹם,
אֵיךְ אֲנִי הוֹפֵךְ אֶת הַיּוֹם שֶׁל מִישֶׁהוּ לְפַּחוֹת אָיֹם?
אֵיזֶה עוֹד מַעֲשֶׂה טוֹב אֲנִי יָכוֹל לְבַצֵּעַ?
וּמַעֲשֶׂה אוֹ מַחֲשָׁבָה שְׁלִילִית שֶׁאֲנִי מוֹנֵעַ.
.
הַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלֵינוּ – תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים,
אוֹ בְּמִלּוֹתָיו שֶׁל שַׁחַר פְרִידְמָן – תִּהְיוּ טוֹבִים!
