תעבוד בסתר תקבל כתר
ומהסודות של ההצלחה, הבליטה שלא בכוונה אלא מברכת המעשה ומצדק והתפשטות הידע והדעה של הערך זה לעבוד לבד, בצד ולהישאר אחד-רק בהתחלת המעשה ולפני הקבוצה שתהיה קשורה בך כבעל ערך שווה.
כהתחלה אנחנו מסתכלים וחושבים על הסתר בעבודה שלא מהווה קהל או תומכים, כי לפי מה שראוי אתה לבד ואין מי ששומע או רואה או צופה בך ובמעשיך, אבל מצד שני ,המדענים ואנשי מדע כתבו ספרים ובססו תיאוריות ומדעים על זה שהאיש הנשאר פרוד מאנשים ומסביבה קרובה הוא בעל מעשים אדירים ובעל קסם במעשי פלא. הוא לא מתערבב באנשים ולא אכפת לו מדעות של אחרים, וזה בא בשלב הביסוס וההתחלה, ועד יותר מחצי הצעד של ההצלחה, וזה כי אין משפיע על מעשיו ומחשבותיו ואין לשנות או להשפיע על תדירות העשייה וההתקדמות שלו, ואז אין מונע מלהגשים.
הפרודים הם יחסית מעט מאלה שמתערבבים באנשים, והסבל שלהם נותן להם להיות יותר חזקים, הם נתקלים בפרידה מאנשים-אפילו שהם אוהבים, וזה בהתחלה מקשה עליהם לתפקד, עד שבא דבר שאנחנו קוראים לו “השפעת הענק”, הענק במעשיו ובתפקודו ובכמות הייצור בשטח. תדמיין לעצמך שמסביבך יש הרבה אנשים, וכל אחד מהם נותן את דעתו, וזה בהחלט לא הגיע לרמת הסיעור מוחות כי זה רק התחלה של מחשבה ומימוש, אבל אחרי שלב מסוים הפרוד בעל האדירות חייב לערב עוד אנשים לשדרוג וקידום הפרויקט שלו או הספר או הערכים שאף אחד לא אמר לפניו והוא ורק הוא המייצר והממציא לרעיון זה. ההשפעה כהתחלה מהסביבה מייצרת מה שאנחנו קוראים לו “הסביבה המונעת”, היא מונעת אותו מלהיות האמן שהוא חלם להיות ,וזה נמצא באלה שהם תלויים בבני משפחתם או חבריהם או חברי המקום שהם קשורים בו אם זה עבודה ,קבוצת לימוד או חברה בגדול. וזה מדומיין בזמן שיש לך מבחן או בדיקה חשובה בכל עניין שיכול להיות בחייך, ואתה צריך להיות מוכן במחשבותיך ורמת הידע ויכולת השכנוע לאחר, אם זה ראיון או מבחן עיוני, ומסביבך יש קולות של אנשים-יש מצבים שהם אפילו דואגים לך ורוצים לעזור לך, אבל זה בסופו של דבר נהיה העוצר או המונע ממך להתרכז ולהתמקד ולאסוף את חלקיך ואת כליך כדי להיות הרמה ובמצב שנותן לך להיות את זה ששווה לתת לו את הכתר, המייצר הענק, בעל השכל והראש של האמן שעוד לא בא כמוהו לפני יום זה. וזה קרוב בתיאורו למחלת שמיעת קולות, אתה מנסה להתרכז ולהיות חושב חלק אבל יש מה שמפריע. זה מביא סבל, ובעל הסבל כל הזמן הוא במצב ערנות החושות, והמוח שלו עובד, וזה מזכיר לי באנשים שהם כל הזמן חושבים והשכל שלהם בפעולת מחשבה, אלה רוב הזמן שקטים, ובזמן שהם מדברים מוציאים בכוח מעט מילים, והם בוחרים את מילותיהם, וחושבים מאה פעמים לפני שמוציאים אות, אנחנו קוראים להם החכמים והנבונים ובעלי יצירה מובחרת בעלת כוח אדיר כתוצאת סבל שמשדרג תאי מוח ומפעיל את הנשמה לטובה וכמובן את כל חושות הגוף, וזה דומה לפחד כאשר החושות הן ערניות וממשות פי שתיים מהנורמלי והרגיל שעוד לא הוכשר בצורה עצמית להיות בעל מעשה אדיר ונפלא. וזה לא רק בענייני חיים ,זה בא בדברי דת, ואנחנו שמשלווים בין דת לחיים ,אנחנו צריכים להצליח בשני סוגי צורות של חיים. זה נותן לך להרגיש בצורה אחרת, לשדרג רגש וחושות, להרוויח משקט ופרידה מאנשים, וזה התחיל על הדתיים כאשר הם מחפשים את השלווה שמי שמגיע אליה נוהג להיות הרוחני בעל תכונות על, ולזה אנחנו קוראים “מעשי על” וזה כמו נסים לנביאים אבל כמו שאנחנו יודעים שאחרי שהנביאים מתו אין ניסים ואלא יש מעשי על שבאות משקט וריכוז, שלום ושלווה.
כאשר העולם היה מסורתי ברובו, היו אנשי מדע ומדענים הם בעלי היצירה האדירה , והם היו הבולטים בעלי המצאת פתרונות לכל דבר, וזה מדעית שהשכל שלהם לא עייף, וזה לא מעייף להשתמש במוח כל הזמן אלא הסביבה המציקה והמזיקה מלהיות מיוחדים במחשבה ובמעשה. המוח כאשר אין מה שמזיק לו הוא נח, וזה משפיע על כמה אחוזים מאלה שהם בעלי השקט הקשור ברוחניות לשקוע ולכנס במעגל התרדמה ואי היצירה, וזה נובע מהסביבה השקטה ומנוח מוגזם שמנע מהחושות לעבוד ולייצר. הפתרון לדבר זה ,זה לחשוב כל הזמן ולהתרגל על צורת המחשבה המתמשכת שאם הצטרכנו לה נמצא אותה בלי מאמץ וכוח שישפיע לרעה על הגוף בעייפות או כמובן על המוח.
מחשבה מתמשכת נותנת כושר מחשבתי למוח, וכל שאתה משתמש בשכל זה מונע ממך לבטל קסם של מעשה-אפילו אם לא צריך להשקיע במחשבה ובתדר, אבל החושב גודל ומתרחב, ונותן לחוש היצירה להיות רעב, והוא ממציא מחשבות ולא גונב, ומתעניין בכל דבר ומסתובב , ואז, מעשה הפלא מתקרב ונשאר קרוב למוח וללב.
