העונש- שמרטיב בלב את היובש
כל אחד ממנו נתקל בבעיות ותקלות בחייו. אבל השאלה פה איך אנחנו מסבירים את תופעה זו. האם זה עונש מהאל כי אנחנו רעים?. לפעמים אנחנו מגיעים לפירושים והסברים שהם לא נכונים, אנחנו חושבים שיש חוסר הגינות, אבל זה לוקח אותנו לנקודה שאין חזרה, ולזה אנחנו קוראים “אי אימונה”.
אמונה, זה הביטוי שכולנו מנסים להדביק אותו או לקשר אותו במעשים שלנו בלי לכלול את האחרים ומי שמסביבנו, וטוענים שאין יותר צדק ממעשנו ואין מה להוסיף עליהן או לקחת, וזה הסופר אגו או האישיות הכפולה שלא עוזרת בשום מקרה ,אבל עושה ומייצרת את הקיצוניות והסוף הנתעב, שמייצר בתורו את קבוצות ההרג והשנאה כמו “דאעש” או המתנחלים הקיצוניים , או הצלבנים הרוצחים בשם הדת והצדק, או מקשרים את ביטויינו “האמונה”.
פעם היה לי תור בבית חולים, ופגשתי מישהו שהוא יהודי ולא מהדת שלי, וניהלנו שיחה על המצב היום במדינה ומחוץ לארץ, ההרג ואי האמונה הנמצאת במזרח התיכון ובאפריקה ובכל המקומות שיש בהן מלחמות. הוא אמר לי בסוף שיחתנו: “תשמע, בכל הדתות אסור להרוג את האחר ,אבל מי שבא להרוג אותך אתה חייב להרוג אותו כדי לשרוד”. משפט שנשאר בנפשי עד ימים אלה. בן אדם אחר לא חושב על משפט כזה מאיש שהוא לא מהדת שלך בצורה כזאת, כי לצערי בימינו כולם מכפירים את כולם ומוציאים אותם ממעגל המעשה הטוב ואהבת הטוב לאחר.
הפתרון לבעיה זאת, שהיא כמובן מהגורל, מימי אבנו אדם, כאשר הרג אחד הבנים שלו את האחר, אבל הדבר המעניין זה שהנרצח מבניהם אמר לאחיו: “אם תהרגני ,אני לא הורג אותך, והאל מקבל מהמאמינים ,ואני רוצה שתהיה מאנשי גיהינום כי רצית להרוג אותי”. תוצאה הוגנת, לזה שהרג, או רצה להרוג, והכי מעניין את אלה שהורגים בשם דברים אחרים מהדת, כי הדתי יש את המשפיעים עליו-לו כולנו, והוא כבעל דבר הכי יקר כמו דת, בטח הוא יהרוג אם לא השתמש במה שיש לו בצורה מתאימה.
אלה דוגמאות מעונש של רצח או הרג ורוצח עצמו, כי הוא לא ישרוד החיי האחר כך, יבוא אחד אחר ויגיד לי: “הנרצח הוא חף מפשע אז למה האל העניש אותו?”. אני אומר במקרה זה , שהאל רצה שהנרצח יגיע לגן עדן ,המקום שיותר מתאים לו ומגיע לו. אחד אחר יגיד לי: “ואם לא היה גן עדן הוא נשאר חף מפשע?”. אני אומר לו: “אל תדאג, מי שנהרג, הוא נשפט לפי שנהג”, וכל מי שעושה טוב מקבל טוב ולהפך, ואלה חוקי החיים, שכולנו צריכים את האהבה והאמונה לחיות בכבוד עם כל מי שחי אתנו או שפוגשים.
צורה אחרת של עונש, זה שהאיש ממנו חושב לרעה, וזה דומה על החלק שאמרו שזה לא הוגן, אבל מחשבה בצורה כזאת מהווה אהבת חיים שמונעת מאהבת חיי האחר כך, והמאמינים צריכים להאמין בטיול הזמני שאנחנו בו, שמגיע בנו לחיי הנצח, חיי גן עדן. אבל זה לא אומר לא לחיות וליהנות מחיים אלו, כי מי שלקח את הדת בלי מימוש או מחשבה שקוללת החיים האלו, הוא ישתגע ויגיע לנקודת האי אימונה, כי אנחנו כי בני אדם, חלשים ויש בנו חוסר שאם לא רכשנו או מלכנו ואם לא קיבלנו בחיים הזמניים לא נאמין בחיי הנצח. אני מדמה בחיים האלה כמו טיול באוטובוס או ברכבת, ואנחנו בפועל נוסעים למקום אחר, אז מי שמסביר או מתאר תופעה זאת , לא אומר שהוא הולך לאוטובוס או לרכבת, אבל הוא הולך למקום היעד, המקום שבסוף יגיע אליו. ואני מדמיין את זה כמו איש שיש לו מטרה , והוא כל הזמן במהלך חייו, מנסה להגיע לסטטוס הסופי של מטרה זאת, והוא לא מתעניין במה שקורה אתו בדרך שלו –חוץ ממה שעוזר שזה החיים האלו בחלק אמצעי מסוים-וזה עוזר לפעמים, ואז כאשר הוא מגיע למטרתו הוא יגיד: “כן הגעתי, קיבלתי כמו ששמעתי”. וזאת השיחה בין המלאכים החיי הנצח, כאשר באים הרעים לאש ואז ישאלו אותם המלאכים: “האל לא שלח לכם נביאים ושליחים?”, ואז הם יגידו: “כן שלח, אבל לא האמנו”. וזה הסוף שכולם מחכים לו, בכל סוגינו, טובים ורעים, עושי טוב וחסרי ערכים, אבל התוצאה לו דומה , מי שעושה טוב, ותמיד התקרב מהמשוב, הוא יישאר קרוב”, מהגן עדן ומהאלוקים , מהנביאים, והוא ייהנה ויקבל את זכותו לנצח ביין גן עדן, בדבש וחלב, ובתולות יפות, זה היעד של האוהבים, המאמינים המסבירים עונש מהאל כי אהבה ממנו לטהרנו ,אנחנו בעלי ערך.
