2

המעבר למושב 

באותו זמן, בצד השני של המושב, חני עמדה בחדר החדש שלה. האבק של המעבר עדיין עמד באוויר. היא החזיקה ספר תהילים קטן ולא ידעה איפה להניח אותו. הכל כאן הרגיש זמני מדי.

המעבר מהעיר למושב לא היה החלטה שלה. אבא מצא עבודה במרכז, הכסף היה לחוץ, והם פשוט נארזו לתוך טנדר ועברו. בתוך הבית, האחים שלה צרחו וההורים התעסקו בפריקה, אבל חני הרגישה שהיא נמצאת בתוך בועה של שקט. היא תמיד הייתה כזאת – “הילדה הטובה”, זאת שלא עושה בעיות, זאת שקופה מספיק כדי שאף אחד לא ישאל אותה מה דעתה. היא הביטה דרך החלון על השדות החשוכים והרגישה טינה שקטה מחלחלת בה. היא לא רצתה להיות פה.

המפגש בבית הכנסת

 נכנסה שבת וחני לבושה בהתאם אחרי שניסה להתאים את עצמה למקום ועדיין נסיון כושל חושבת לעצמה,היא  מתחילה ללכת לכיוון בית כנסת למרות שהמושב לא גדול עדיין בכל זאת צריכה להרגיל את עצמה לדרך הזו , בדרך מתבוננת במושב ומוקסמת מאווירת המושב בשישי, עד אז כבר הגיעה  לבית הכנסת. המבנה היה קטן ואינטימי, שונה מאוד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים שהכירה. כשנסתיימה התפילה, חני ניסתה לחמוק החוצה בשקט, אבל יד רכה נחה על הכתף שלה.
“את גרה בבית של משפחת לוי, נכון?” חני הסתובבה. מולה עמדה נערה גבוהה ובלונדינית עם חיוך מאיר. “אני גפן. את חדשה פה?” חני הנהנה, משפילה מבט. “עברנו לפני שבועיים. בגלל העבודה של אבא.” “איזה כיף!” גפן התלהבה באמת. “תקשיבי, אחרי הסעודה בערב אני עוברת דרכך. נעשה סיבוב, אני אראה לך את החבר’ה במושב. אל תדאגי, כולם נחמדים.”

סיבוב בערב 

הערב ירד, והמושב נצבע בצהוב של פנסי רחוב. חני הלכה לצד גפן, מרגישה את שמלת השבת שלה מתנפנפת סביב הרגליים. הן הגיעו לצומת המרכזי, וגפן פתאום הנמיכה את קולה. “אלו החבר’ה מהשכבה שלנו… אבל הם קבוצה בפני עצמה. אנחנו פחות מסתובבים איתם.”

חני הרימה את עיניה. מהצד השני של הכביש הגיעה חבורה של נערים. הם נראו שונים מכל מה שחני ראתה אי פעם. הייתה שם בחורה עם שיער בורדו ועגיל בגבה שנראתה מסקרנת בעיני חני , ובחור עם מולט ועיניים חדות שנראה כאילו הוא בוחן את העולם בבוז  לא משך את עיינה של חני  .

ובמרכזם היה הוא. חני לא ידעה שקוראים לו גלעד, היא רק ראתה את השיער השחור הפרוע ואת העיניים הכחולות שננעלו עליה פתאום. זה לא היה מבט של שלום-שלום. זה היה מבט.

הם עברו אחד ליד השנייה במרחק של מטר. הריח שלו שמילא אותה ריח של בושם נקי אך גברי , היתפתח קשר עין רציני ביניהם  וזה  גרם ללב שלה להחסיר פעימה. גלעד האט את הצעדים שלו לשנייה אחת, בוחן את הילדה עם מראה התמים שיער שחור ארוך גלי גוון עור בהיר והעיניים הכחולות שנראתה כל כך לא שייכת למושב הזה.

הם חלפו זה על פני זו בלי מילה. חני הרגישה שריפה קטנה בלחיים שלה. היא ידעה שגפן ממשיכה ללכת ומדברת על משהו, אבל הראש של חני נשאר שם, בצומת, תחת אור הפנס המהבהב.