3

מפגש מזמין

זה היה יום שבת בצהריים. השמש של המושב הייתה חמימה והאוויר היה מלא בריח של חמין. אחרי הארוחה, גפן הגיעה לאסוף את חני ל”סיבוב” המסורתי, אבל הפעם היעד היה ברור. “בואי,” היא אמרה בחיוך, “הגיע הזמן שתכירי את כולם באמת. אנחנו הולכות לסניף, יש פעולה  וכולם יהיו שם.”

הן הלכו לאורך השבילים, וחני הרגישה שהיא מתחילה לנשום. השקט של שבת במושב היה שונה מהשקט שהכירה . גפן דיברה ללא הפסקה על ה”סניף”, על השבט שלהן ועל הבגרויות, וחני פשוט הקשיבה, נהנית מהקול שלה ומהתחושה של החופש.

הן הגיעו לסניף של בני עקיבא, וכשפתחו את הדלת בשביל להיכנס נתקלו בכמה נערים שישבו על הספות ודיברו  להם, הם היו שונים כל כך מהחבורה של אורי וגלעד. הבגדים הלבנים שלהם היו נקיים, הציציות היו בחוץ, והם צחקו בקול רם כשהם משחקים משחק קלפים מאולתר בזמן שהם מחכים לקומנרית שתתחיל את לימוד הסגל.

“אלו החברים שלי מהשבט,” גפן אמרה בגאווה והתקדמה לעברם. “היי, כולם! תכירו, זאת חני. היא עברה לפה לפני שבועיים.”

הנערים הרימו את העיניים. רובם הנהנו בחיוך ידידותי והמשיכו במשחק, אבל אחד מהם, עם שיער בלונדיני טבעי ועיניים חום דבש שעליהן מונח משקפיים עגולות שנותנות וייב של חנון צהוב כזה אבל חמוד ,הבחור נשאר לעמוד. הוא הניח את הקלפים שלו על השולחן ונעמד, המבט שלו ננעל על חני.

זה היה אמיתי. הוא היה לבוש כמו דתי מושבניקי קלאסי – חולצת שבת לבנה מכופתרת, מכנסי דגמ”ח כהים, וכיפה סרוגה מונחת בטבעיות על ראשו. אבל היה בו משהו אחר, שקט ועומק פנימי שבלטו מיד. המבט שלו לא היה סורק או חודר כמו המבט של גלעד אתמול . הוא היה נקי, פשוט, מלא בהערכה.

כשאמיתי הסתכל על חני, על מראה הבובה שלה, על העיניים הכחולות והשיער המתולתל, הוא הרגיש מכה קטנה בלב. זה לא היה סתם קראש, זו הייתה התאהבות מיידית, טהורה ושקטה. הוא ראה בה משהו מיוחד, משהו אמיתי בתוך כל הבלגן והרעש של המושב.

“נעים מאוד, חני,” אמיתי אמר ונוף לה שלום בידו. “אני אמיתי. גפן סיפרה לנו שאת מצטרפת אלינו היום לפעולה.”

חני נראתה ביישנית אבל זה היה רק מהתלהבות שסחפה אותה עם הרגע של  המפגש המפתיע עם הכמות הנכבדת של בחורים , זה יכול להיות מאיים לראשונה  . “גם לי,” היא לחשה.

“שבי איתנו,” אמיתי הציע ופינה לה מקום לצידו בספה ,. “המפקד יתחיל עוד מעט, אנחנו בדיוק מסיימים סיבוב קלפים.”

חני התיישבה. במשך הזמן שעבר עד שהפעולה התחילה, הם ישבו שם, צחקו, והיא הרגישה איך אמיתי לא לוחץ עליה. הוא לא ניסה להרשים אותה או “לתפוס” אותה בשיחה. הוא פשוט היה שם, שקט ויציב, מקשיב לכל מילה שהיא אומרת ובוחן אותה בהערכה שקטה.

חני הרגישה נינוחה ליד אמיתי בתוך האווירה של הסניף. הוא היה דומה לה – שקט, ערכי, כזה שלא מחפש דרמות. היא הרגישה בטוחה בתוך הנוכחות שלו, כאילו היא מצאה אי של שפיות בתוך המעבר המבלבל הזה.

כשהערב ירד והפעולה הסתיימה, גפן וחני קמו ללכת הביתה. “נתראה בסניף, חני,” אמיתי אמר, והפעם המבט שלו היה מלא בתקווה שקטה. “אולי תבואי גם לפעולה שבוע הבא?”

חני הנהנה בחיוך. היא הרגישה משהו ליד אמיתי, משהו נקי ושקט שהיא לא תמיד ידעה להכיל. אבל כשהיא חזרה הביתה וסגרה את הדלת, למרות הרוגע של אמיתי, היא לא יכלה להפסיק לחשוב על הבחור הגבוה מהסיבוב, עם העיניים הכחולות והחיוך המהפנט שגורם לה ללכת לאיבוד