לעבוד את העץ והאבן
וזאת המחלה של הזמן הזה, כאשר בא מישהו ואומר שהוא לא מאמין בחיים שאחרי המוות, ומה שדיברנו עליו במאמר הראשון שלפני זה, והוא רוצה בית ועבודה ואישה בלי שיעבוד בשביל לקבל את ההכי טוב מהאל בשני החיות, אז זה הוסיף עוד אל שהוא עובד עוד אבן ועוד פסל. לאיש זה אין אופציות להתקדם אחרי חיים אלה, ואין לשנות את דבר זה אלא אם כן החליט איש זה להשתנות, אבל אנחנו עובדים על דבר זה לכל חיינו וזה מה שעושה אותנו יותר בולטים בכל המובנים, כאשר איש לא מכבד את האחר ולא שם בחשבון שיש עוד מייחדים שמאמין באל האחד ונותן לעצמו ולכל מי שחורג ועובר את הגבולות להיות חופשי, בלי מטרה אמיתית ובלי לעשות והגשים נקודות שהן חשובות לו ולאחר אז צריך מצדנו לעבוד יותר על דבר זה, ואז החלטנו להקים את קבוצה זו שקוראים לה “הסופים של בית המקדש” שהם חלק מהסונים בארץ ובעולם שעובד על ייחוד העצם והאחר וכן על בנייה ואי הריסה לכל מובן או דבר שהוא חומרי ובמקביל לא מבקשים כלום אלא כבוד בנינו לבין כל מי שמכבד אותנו בעבידה שלנו וייחוד שחסר בהרבה מקומות בעולם. והמושג לעבוד את האבן זה האויב האמיתי שלנו, ואנחנו מנסים כל הזמן להתמודד עם כל האנשים וזה לא מחסום בשבילנו אלא זה דוחף אותנו להמשיך בעבודה מבורכת זו. הרבה ממנו חושבים שעלינו שחיים בחיים אלה להכביד על רמת חיים מצויינת, אבל מיותר מאלף וארבע מאות שנה אפילו יותר, אם חישבנו את המייחדים היהודים וכל המייחדים שהיו והם נשארים התחלנו להבין תבונה חדשה, המובן שכל מי שאוהב את עצמו אז הוא מתחיל להיות בדרך זו, בלי לבטל את הצרכים ואת הדברים החשובים בחיים אלה, כמו עזרה לצעירים להתחתן או לתמוך בכל מי שמחפש את האהבה ואת התמיכה שחסרה בהרבה פרויקטים של אנשים חסרי ערך בארץ ובחול. אנחנו לא אומרים שעלנו לבטל את תנועות או מפלגות אלה ,אבל צריך שיהיה לנו מקום בחיי מי שמעוניין לשנות את חייו לטוב ולהתקדם, וכאשר אנו מבינים שיש קשר בין האמונה ובין הנתינה של האל, כאשר אנחנו לא עובדים את האבן אלא האל האחד, כאשר יש מקום בלבנו לבורא עולם ולכל מי שמסביבנו מהאנשים שאוהבים את השני בלי להתייחס למה הם מאמינים אם הם מייחדים כי כל הדרכים מובילים לגן עדן אם לא נטינו והיינו בדרך עקומה שלא מכבדת את העצם ואת האחר. סבלו אנשים רבים מקודם מאנשים שאין להם ערך, כי זה התחיל להיראות במעשיהם מגד מאמינים אלה ,וזה לא הוגן, אם התחלנו מהמאמינים של בני ישראל, כאשר הביא אחד הכופרים שלא מאמינים באל האחד את הפסל שמזהב, העגל שהיה אלו-אם האמין בזה בכלל כי לפי דעתנו הוא היה מנסה שבני ישראל יאבדו את הדרך- אבל מושה וארון לא סבלו דבר זה, ואם אומר מישהו שהיום זה לא כמו השנים והחיים שחיו בהן בני ישראל-או כל מאמין- אז זה התחיל להגיד דברים שאי אפשר להבין, כי האל אחד ושיטתו אחת וזה לרחם על כל עבדיו אפילו מי שאיבד דרך בכוונה או בלי כוונה, והוא רוצה לקבל אותו והוא יאהב אותו יותר מאהבת ורחמי האם לבנה, כח כולנו הבנים של האל שהוא מברך אותנו ונותן ולוקח והכל בידו. ויש את כל עם שהאמין באל האחד, יש את המוסלמים שהתחילו עובדי פסלים-בפועל- להזיק לאנשים אלה רק שהם מייחדים, אמרו להם:”יש לנו את כל האלים האלה ואתם מביאים לנו אל אחד?”, והייתה התשובה כאשר אנשים אלה שאלו את הנביא מוחמד: “מי האל שלך?”, ואז ירדה התשובה מהשמיים: “תגיד הוא האל האחד”, וזה הוא הערך שעל כל אחד להאמין בו, אם היה מאמין באיזה אמה, או היה חוטא ,אם עשה טוב או רע,כי אלה הם מפתחות גן עדן ואי אפשר להיכנס למקום טוב זה בלי להגיד משפט זה. באחד הימים בשנים שעברו היה חי בן אדם מבורך שרצו אנשים שלא מאמינים באל האחד לבחון אותו ולשים אותו במבחן וכלאו אותו במקום סגור ונכנסו איתו ושאלו אותו שאלות ואמרו לו שאם לא ענה לשאלות אלה אז הם הורגים אותו, שאלו אותו הרבה שאלות והוא היה עונה בכל פעם, אבל הוא היה חכם, ואמר להם אחרי שהגיעו למסקנה שהוא יודע ואין להרוג אותו שיש לו שאלה למנהיג שלהם, והוא שם תנאי שאם לא השיב המנהיג אז יתנו לו לצאת ממקום זה, הם הסכימו, ואז הוא שאל אותו: “מה הן מפתחות גן עדן?”, המנהיג היה יודע מה היא התשובה אבל לא ענה כדי שלא יהפכו האנשים מסביבו למאמינים, ואחרי שלא ענה זמן רב ואחרי שחיכו הרבה זמן אמר המבורך: “אני אענה, התשובה היא אין עוד מלבדו”, ואזה הפכו כל האנשים שהיו שם למאמינים ומייחדים אחרי שרצה איש אחד שיודע שצריך לייחד אבל לא ניסה אפילו לעזור למי שמסביב ואז הוא אבד את ההזדמנות המזויפת שהייתה לו כאשר מכר את הגן עדן בחיים אלה, במקום להרוויח את שתי החיות.כן זה הערך שאנו מאמינים בו, אם שאל מישהו למה אנחנו עושים דבר זה אז התשובה בסיפור קצר זה ,אנו לא רוצים מעמדים או כסף אלא שהאל ירחם עלינו ועל כל בני האדם בכל מקום, אם ייחדו יקבלו ממנו את כל התמיכה והעזרה להישאר ברמה זאת, ואם לא היו מייחדים נשמח לדבר איתם עד שיבינו או שיעזבו את מעשה מבורך זה בלי להפריע, זה לא הכרחי אבל יותר טוב, זה לא צוו מאיזה שהוא בן אדם אלא מהאל האחד, וכאשר יש איש שעובד אבן אם זה בפועל או שיש לו עוד אל, אם זה אישה,כסף,מעמד או כל דבר שיש בימינו אנחנו נשאלים ביום הדין אם לא דיברנו איתו על דבר זה, ואם לא נימקנו את כל מה שידענו ורכשנו רק שהאל נתן לנו זה, אז יש חטא ממנו ומצדנו שלא ניסינו אפילו לשנות דבר רע זה, וזה המאמץ של כל הנביאים, כאשר היו חיים רק בשביל הודעה אלוהית זו, ולא היו מחפשים מלכות או למלוך אלא הם חיפשו את האל ואת הערך ומחייה את המת ומשנה הרבה מחסומים ושם אותם בצד, ואנו מאמינים שהכל בידי האל האחד ואם רצה אז יקרה ולא נרצה עד שהאל ירצה.
