כל שתשבח הספר מתנפח
לכל כתב, סופר ומשורר, אתה לא לבד, והמעשים שלך לא הולכות לכלום או בשביל כלום, ותאמין כל שאתה מאמין בצדק ובערך וחיי ערכים שהספר של המעשים הולך וגדל ומתנפח. זה היעד של כל צעד, וזאת היא המטרה שהאל ישתבח שמו ויעלה ויתברך לא משאיר את זה שהתאמץ בנפשו ובכספו ובכוחו לבד, אלא נותן לו להרגיש את האושר ורושם לו כל טיפה של מעשים טובים אלה. זה מובן ראשוני, שכל מי שכותב ורושם את המצוות בצורת שירה או סיפור או תיאור לכל דבר אוב ויפה האל מברך לו והוא ממשיך לכתוב בצורה המדהימה דווקא ומתווסף לו כוח ויופי ויכולת להמשיך בקצב זה, ומי שמברך יותר, מתווסף לו עוד ועוד, וזה דבר תלוי, שכל שאתה מברך ומתפלל, האמונה -אחרי האל- נותנת לך את הכוח האדיר להיות מוביל בשתי החיות, בחיים שלנו בכתיבה עשירה ומהנה לכל מי שקורא אותה ומסתכל על האותיות שלה ועל מילותיה, ובזה שני הצדדים מרוויחים ומנצחים כי מצווה זה דבר שנותן ברכה בפרנסה קודם כל, ונותן חשק ורצון ומתקן את הכוונה. אמר האל: “תזכיר,כי הזיכרון יעלה למאמינים”, וזה נותן לנו להבין שהבן אדם ממנו אם היה מאמין, לא נשאר אלא להזכירו כדי שיהיה מכודכן וזוכר לטוב ואהבה, ואת הכופר לא ניתן לתקן לא את החיים האלה או החיים שאחרי מוות, כי הוא כבר מת מחייו הראשונים, הוא חיי אוכל ושותה אבל ליבו ונפשו מתים, והא אוכל ושותה כמו חיות, אפילו החיות מברכות, אמר האל: “כל דבר ידע את תפילתו ושיבוחו”, וכל דבר מסביבנו ובסביבה שלנו ובחיינו האלו, אפילו הריהוט שאנחנו יצרנו ואת בעלי הכנף והזוחלים, את כל חיה ודבר מברך את האל האחד, וזה מעודד אותנו לעשות דבר אדיר זה, אם לא בשביל להיות יותר טובים מהחיות והדברים מסביב וזה דבר אם חשבנו עליו בשיטה זו, אז זה נהיה יעיל רק בחיים אלו, כי חיות הן מאמינות ועובדה שמברכות, והכוונה צריכה להיות מכוונת שאנו מברכים שהאל שווה, הוא ברא אותנו נתן לנו פרנסה ואושר, נתן את החמצן כדי לנשום, והכי חשוב שהוא נתן לנו הזדמנות לחיות פעמיים, הוא ברא אותנו ברחם, וזה היה בשלושה שלווים לפי ספר הקודש, והיום מצאו שזה נכון, והתיאור של ספר הקודש לפעולה זאת הוא: “בשלוש חשכות”, זרע, חתיכת בשר ואז האל נתן לעצמות להיות בבשר. כל זה מעיד ששווה להתפלל ולברך, ויש את אלה שעובדים את האל והגיעו לדרגה גבוהה במיוחד, שהם לא מתפללים בשביל שיש גן עדן, אלא שהאל שווה את זה ומגיע לו, אלה הסוחרים עם האל, המתעסקים עם ההכי חזק שנותן ולוקח. מובן אחר שזה לא קשור ביצירה לכותבים וסופרים, דבר ששונה מלדעת ולרכוש ידע, וזה הספר של הטובות, שכל שאתה כותב ומפרסם כתיבה ערכית אז הספר של הטובות מתנפח וגדל, כי אתה סוחר עם האל, כמו שאתה נותן הלוואה לאל ואז הוא מכפיל אתה ההלוואה הזאת ונותן לך כפולות ממה שנתת, וזה לא תמיד בא מכסף, כי מי שנותן לעניים וקונה ספרי קודש ומחלק אותם או מוכר אותם, וכל מי שמכין את חיילי האל בכל מקום הנלחמים בשביל שהאהבה תהיה בין האנשים וכל מה שחיי, יש גם את המעשים ,כי מאמץ זה בכסף ובעצם, אבל האל העדיף ונתן עדיפות למאמץ בכסף, כי כל דבר נעשה בכסף ובחומר, אבל צריך לתקן כוונה לפני כל זה, וכאשר יש כסף עם חיילי האהבה אז הם יכולים להתאמץ בצורה נוחה ומוצלחת וניתנת, ואחר כך בא מאמץ בנפש, בלימוד אהבה ובבניית מוסדות תפילה, לכל המאחדים והמאמינים שאין עוד מלבדו.
ואנחנו חייבים לדעת ולהיזכר שיש את המלאכים שכותבים את המעשים, וכל שאנו משבחים-עוד פעם- אז הספר שלנו גדל, ומלאכים אלה משפיע עליהם כל מה שמשפיע על הבן אדם לפי ירושה של נביאים, אז עלינו להיחשב שיש את האל שאנו צריכים לשבח ולהתפלל אליו ויש את המברכים ובנינו וביניהם יש את היחס וההשפעה על עצמנו ועל חיות מסביב, ויש גם את האמונה במלאכים שאנו משפיעים עליהם והם משפיעים עלינו, ואז אנו חייבים להישאר נקיים ובעלי מראה טוב מבגדים שיער וריח טוב, כדי שהמלאכים לא יפגעו, כי הם צמודים אלינו, כותבים את הטוב ואת הרע, וזה חלק מהאמונה שלנו שהאל עשה אותה חובה לכל מי שמעוניין בגן עדן ושהאל יהיה מרוצה ממנו. ובדוקטרינה שלנו, שכל אחד יש לו את ספר המעשים שכמו שאמרנו הוא גדל או נהיה פחות לפי מעשינו, ובאמונה שלנו שהאל כתב בספר שלו, הלוח השמור, את כל מה שקרה או שיקרה בעתיד וכל דבר קיים ברגע זה, ואת ספרי קודש האל הוריד מלוח שמור זה, וכל שהחיים נמשכים, אז האל סורק את מעשינו, וכותב בספר זה, ואז ביום הדין אנחנו רואים -וכל האנשים- את המעשים שלנו, והחשבון עם האל בא לפי מעשים טובים ורעים, לפי מצוות וטעויות, אבל יש מעשים שהאל אומר לעבדו בנוגע להן: “בחיים תחתיים סתרתי אותך ולא נתתי לאחרים לראות אותך טועה, והיום אני סולח לך”, זה מהרחמים של האל, הסולח והנותן עוד ועוד הזדמנויות ועבדיו, אבל יש סוג מסוכן שנכתב בספר המעשים שהאל נותן למלאכי כתיבה לכתוב אותן, שקוראים להם “מעשי הבודד”, כאשר האחד ממנו הוא בודד ואין מי שרואה אותו חוץ מאלוהים, ואז הוא טועה טעות זו בלי שיהיה צריך משהו -אבל רק שיטעה- ואז לא ייכפת שהאל מסתכל עליו, טעות זו מוחקת את הרי וערימות המצוות שעשה לפני כאשר הוא פוגש את האל ביום הדין, כי לא עשה חשבון לאל שהוא מסתכל עליו. אז עלינו לעשות חשבון בכל צעד שנכתב עלינו ואנו כותבים כי זה ממשיך להיחשב אם קראו אותו או שהמשיכו להיות חלק ממנו, כמו כסף שנתנו או גנבנו ,ספר שכתבנו בטוב או ברע וכל דבר שנשאר להיות קשור אלינו אפילו אחרי מותנו.
