בני ברק
— You speak Russian, ken?
באיאסה הסתובבה למשמע קולה של אישה שדיברה במבטא קל.
מולה עמדה אחות, מחזיקה בזרועותיה תיקייה שנראתה מלאה במסמכים.
— Ken, — השיבה באיאסה.
האחות סימנה לה בידה לבוא אחריה ואמרה:
— בואי.
ואז המשיכה ללכת.
באיאסה הלכה בעקבותיה.
המלון בתל אביב שבו עבדה נסגר בעקבות מגפת הקורונה, ולכן זמן קצר קודם לכן היא התחילה לעבוד כמנקה בבית חולים גדול בבני ברק.
בית חולים ענק. המון עובדים.
אפשר היה לראות שם רופאים מכל מיני מדינות.
איך ידעתי?
איך אתם מבדילים בין אנשים ממדינות שונות? בדיוק ככה גם אני הבדלתי.
מלבד הרופאים שהגיעו ממדינות שונות, גם מטופלים מכל מיני ארצות הגיעו לכאן לקבל טיפול. מחלקת יולדות, מחלקות כירורגיות — כמעט שלא הייתה מחלקה שלא הייתה בבית החולים הזה.
מהיום הראשון לעבודתה, באיאסה עבדה בעיקר במחלקת היולדות שבקומה השלישית. מדי פעם הייתה עובדת גם במחלקה הכירורגית.
גם היום היא עבדה, כרגיל, במחלקת היולדות.
באיאסה הלכה בעקבות האחות שקראה לה קודם, וכשהגיעו למחלקה הכירורגית, חיכה להן זוג בלארוסי מבוגר.
— Здравствуйте! — בירכה אותם באיאסה.
השניים השיבו לה לשלום ושמחו מאוד שסוף־סוף הגיע מישהו שמדבר רוסית.
האישה הגיעה כדי לעבור ניתוח.
באיאסה תרגמה עבורם את ההנחיות שנתנה האחות, וכמו תמיד, שמעה מהם מילות תודה, איחלה להם בהצלחה וחזרה לעבודתה.
ביום הראשון שלה בעבודה היא עזרה כמתורגמנית לאישה רוסייה שעמדה בקבלה ולא הצליחה להסתדר עם השפה.
מאז החלו עובדי בית החולים לכנות את באיאסה “המונגולית שמדברת רוסית”, ובכל פעם שהיה צורך במישהו שיתרגם מרוסית או לרוסית, היו קוראים לה.
היו לא מעט עובדי ניקיון שדיברו רוסית, אבל מעטים מהם דיברו גם אנגלית.
למזלה, בזכות המקצוע שלה כעיתונאית, באיאסה ידעה כמה שפות, ומדי פעם היכולת הזאת העניקה לה עוד “עבודה” קטנה לצד עבודתה הרגילה.
אחרי שסיימה עוד משימת תרגום שגרתית וחזרה לאזור שבו עבדה, ראתה באיאסה ילדה קטנה וחמודה, שנראתה בערך בת שנתיים, עומדת מול דלת סגורה של אחד החדרים ובוהה בה.
“אה! כנראה היא שייכת לחדר הזה,” חשבה.
כדי לעזור לה, באיאסה דפקה בעדינות על הדלת, פתחה אותה והכניסה את הילדה פנימה.
מרוצה מכך ששוב הצליחה לעזור למישהו, אפילו במשהו קטן, היא חייכה לעצמה והמשיכה בעבודתה.
כעבור כמה דקות חזרה לשם — והילדה הקטנה עמדה שוב במסדרון והביטה בה.
אז באיאסה שוב דפקה על אותה דלת ונכנסה פנימה יחד עם הילדה.
בחדר הייתה אישה, ונראה שבני משפחתה הגיעו לבקר אותה. כולם היו קולניים, שמחים ונרגשים.
באיאסה שאלה אותם:
— Hi! This girl is your daughter?
כולם הנידו בראשם.
לא.
לכולם שם היה שיער כהה. גם לילדים שלהם היה שיער כהה, ואילו לילדה שבאיאסה הביאה איתה היה שיער ג’ינג’י.
כשהבינה שהכניסה אותה לחדר הלא נכון, לקחה באיאסה את הילדה בידה והחלה לדפוק על דלתות החדרים, אחת אחרי השנייה.
להפתעתה, כולם ענו:
— No!
— לא שלי!
באיאסה כבר התחילה להתבלבל לגמרי.
חסרת אונים, היא ניגשה לכמה אחיות שהיו במקום ושאלה:
— Hi! I found this little girl. Do you know her parents? Maybe?
האחיות הביטו בילדה וכולן הנידו בראשן.
אחת מהן אפילו הציעה לבאיאסה לעבור איתה מחדר לחדר ולשאול.
אבל את זה היא כבר עשתה.
מצד אחד, העבודה שחיכתה לה קראה לה לחזור.
ומהצד השני עמדה ילדה קטנה, אבודה, עם עיניים גדולות ושיער ג’ינג’י.
בסופו של דבר החליטה באיאסה לקחת את הילדה איתה ולהמשיך לעבוד.
היא מיהרה לסיים כמה דברים דחופים שהייתה חייבת לעשות, ואז חזרה לחפש את אמה של הילדה.
כשכבר לא ידעה מה עוד לעשות, התחילה באיאסה פשוט לחפש אנשים עם שיער ג’ינג’י.
אבל כמעט כולם בבית החולים הזה כיסו את ראשם במטפחת, כך שגם החיפוש הזה לא ממש עזר.
אחרי שהסתובבה כך זמן מה, באיאסה כבר התעייפה.
רק אז שמה לב שהיא צמאה, והחליטה ללכת עם הילדה לאזור האוכל שבקצה הקומה השלישית, כדי לשתות בעצמה ולתת גם לה קצת מים.
זה היה המקום שבו המטופלים אכלו, ובכל שעה יכלו לקחת שם שתייה, מים, תה או קפה.
באיאסה לקחה את הילדה בידה והחלה ללכת לשם.
והנה קרה משהו מוזר.
ככל שהתקרבו לאזור המטבח, התחילה הילדה להצביע לכיוונו ולמלמל משהו.
ככל שהתקרבו, צעדיה נעשו מהירים יותר.
ואז היא אפילו התחילה לרוץ.
באיאסה הביטה בה בהפתעה קלה, ובמוחה חלפה מחשבה:
“רגע… יכול להיות ש…?”
וכך נכנסו שתיהן למטבח.
ברגע שעברו בדלת, אחת הנשים שהייתה שם הבחינה בהן וקראה בהתרגשות.
שמה של אמה של הילדה היה ילנה, וגם היא, כמו באיאסה, התחילה לעבוד במטבח הזה רק זמן קצר קודם לכן.
באותו יום בעלה היה עסוק, ולכן לא הייתה לה ברירה אלא להביא את בתה איתה לעבודה.
הילדה שיחקה באזור שבו ישבו המטופלים, אכלה ונהנתה מאוד, ולכן ילנה המשיכה בעבודתה ובמשך זמן מה לא שמה לב אליה.
פתאום נזכרה בבתה והסתכלה לכיוונה.
הילדה לא הייתה שם.
ילנה נבהלה והתחילה לחפש אותה באזור, ולבסוף פנתה לאנשי האבטחה.
המטבח ומחלקות המטופלים היו מופרדים בדלת גדולה, אך במצלמות האבטחה ראו שבזמן ארוחת הצהריים, כשהדלת נשארה פתוחה, הילדה כנראה יצאה דרכה.
אנשי האבטחה הרגיעו את ילנה:
— אל תדאגי. הילדה לא יצאה מבית החולים, אז היא עדיין נמצאת בפנים. נבדוק את מצלמות האבטחה ונודיע לך מיד.
וכך שלחו אותה בחזרה.
ילנה אמנם חיפשה את בתה באזור הזה, אבל באותו זמן, בצד השני של בית החולים, באיאסה הסתובבה איתה מחדר לחדר וניסתה למצוא למי היא שייכת.
לאחר שאיחדה בין האם לבתה ושמה סוף לחיפושים, הסתיים יום העבודה של באיאסה.
כמה ימים לאחר מכן באיאסה שוב עבדה בקומה השלישית, כשלפתע הבחינה בשיער ג’ינג’י מוכר מתקרב לעברה.
ילנה הגיעה יחד עם בתה כדי לומר לבאיאסה שלום.
כתוב תגובה
כתוב תגובה
