יואב בן 30. נשוי. אבא לילד אחד – נועם. הוא עובד עם נוער, בסדנאות כתיבה לנערים שקטים. כאלה שלא יודעים איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים.
ובכל פעם שמישהו מהם אומר – “אני לא יודע איך לומר את זה” – יואב מחייך, ושולף מחברת ריקה. “תכתוב. תכתוב, ילד. כל העולם מחכה לקרוא אותך.”
ובערב, כשנועם מבקש סיפור לפני השינה, יואב מספר לו על ילד. שקט. שכתב פעם למגירה. ואז לעולם. ואז לעצמו.
ונועם שואל: “זה סיפור אמיתי, אבא?” ויואב עונה – “הכי אמיתי שיש.”
הסוף. או ההתחלה.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
