תכבד את הוריך יכבד את מי שאחריך
וזה עיקרון העקרונות אחרי הייחוד ואהבת הנביא עליו השלום. הרבה אנשים לא מתנהגים טוב עם הוריהם, אחרי זמן מה הם נוטשים אותם, זורקים אותם לבתי אבות ומוסדות מטעם המדינה, זה אם שאלנו דבר מעשי למי שאין לו באמת זמן אבל הפתרון זה לא לזרוק אותם, אלא להביא מטפלת לבית שלהם, ולהכביד שלא יהיה ההורה בבית שלו אלא בבית של ילדיו. יש הרבה סיטואציות שניתן לממש, וכל שהתקרבנו מההורים אם ה אמר או אבא או שניהם הרחמים והרצון של האל מתקרב ממנו, אמרו: “רצון ההורים מרצון האל” כלומר שהם מרוצים, אבל הקשה בימינו זה להכביד ולקדש זמן להרים, כי צריכים לעבוד ולהתפרנס הדבר שקופץ מההורה ואחרי מותו לילדינו שלא נותנים להם את זכותם בזמן אפילו אם לא הרבה כדי שנגדיל את רוח האהבה ושיהיו איתנו טובים ומכבדים אחרי גדילתם וגדילתנו. אז או להשאיר את ההורה איתנו אם האבא או האמא במשפחה לא עובדים, או שיש מי שדאג כמו מטפלת או קרובת משפחה, והיום יש עזרה מהמדינה לשכר ולתשלום של המטפלות אם הצטרכנו לזה, ולא לתת לזמן והחיים להרחיק אותנו מהרחמים של האל בנטישת הורים. סיפור שתמיד מספירים אותו, לאבא שזרק את אמו ושם אותה בהר רחוק מהכפר שלו, הוא שם אותה בסל גדול ועזב והשאיר אותה לרחמי אל, הוא השאיר אותה במקום שיש בו חיות טורפות, לא השאיר לה מזון או שתייה, או נשק או איזשהו דבר שיעזור לה במקום זה, זה בא אחרי שלא הייתה האם יכולה לשמור על הניקיון שלה, היא הייתה מלכלכת תוך כדי אכילת ארוחות עם המשפחה, ואז הוא הגיע אחרי שבת הזוג אמרה והכבידה עליו שישים אותה במקום רחוק זה. גדלו הילדים והאבא ואשתו נהיו זקנים, ואז הבן שלו אמר לו להכין את עצמו כי הוא שם אותו בסל שהשאיר מהעבר כאשר שם את אמו בהר, האבא התחיל לבכות ולהיזכר במעשה שלו והתחרט אבל אחרי מה?, אחרי שהזמן פג ולא נשאר רחמים בלב של הבן כמו אביו ואז קרה אותו דבר עם האבא, וזה מזכיר לנו אמירה שהחיים חוזרים על עצמם, אז כדאי להיזהר מהעונש האלוהי. הנביא אמר –בקשר לעונש האלוהי- שכאשר הבן אדם מתקרב מגיל 40,עליו להיזהר מעונש האלוקים, כי הוא נהיה בשיא מוח וחשיבה וכן כוח ובריאות, אז האל מתעסק ומתנהג עם עבדיו לפי היכולת שלהם וזה מהרחמים שלו, ואם לא שמנו לב אנחנו נגררים או נענשים –ולהיגרר זאת דרגה קשה כאשר אתה הולך ומת או מפסיד בלי להרגיש כמו פרעה ומי שכמוהו- וזה הופך אותנו ליותר פושעים וטועים מדרגה לא קלה, וכאשר אתה הולך וגודל ומתבגר יותר אחרי ה40 הספירה הולכת ומתחילה בהפך הדבר שמעיד שכולנו מתים ואין מי שנשאר בחיים, בחיים אלו. הרבה דוגמאות על ה”ביר” וזה ביטוי של עבודת חסן עם ההורים מספר הקודש, ואם עשינו דבר זה ,אז נקבל אותו מקביל כאשר אנחנו זקנים.
איש שהיה גוי כאשר בנו היה עם המאמינים בזמן של הנביא, הנביא פתח את הכפר שלו “מכה” בלי איזו שהיא שפיכת טיפה של דם, הנביא אמר לגויים: “תלכו ואתם החופשיים”, אלה שלא היו הוגנים איתו ופגעו בו ובמאמינים, אבל הוא אמר: “או אלוהים תסלח לעמי כי הם לא יודעים”, וכל שהבן אדם יודע יותר הוא נהפך לבעל סבלנות ואהבה יותר אוהב את השני אפילו אם פגע בו, איש זה-הגוי, אמר כאשר הנביא וחבריו נכנסו לכפר: “יוציא בעל הערך את בעל הפחות ערך”, הוא אמר משפט זה, ואז הבן שלו המאמין הוציא את חרבו ואמר לנביא שהוא רוצה להרוג אותו-והוא האבא שלו- אבל הנביא המרחם אמר לבן: “לך ותעשה איתו עבודת חסן כי הוא אביך”, ואז אחרי מקרה זה הבן למד וידע שזה מה שצריך לעשות למד למדו את כל המאמינים ממקרה של רחמים זה, אמר האל: “לא שלחנו אותך אלא רחמים לעולמים”, אז נביא זה שהאל שלח אותו לכל האנשים כמסיים ומשלים לכל שיטות הייחוד מראה לנו איל להתנהג עם הורינו ועם האנשים. נביא זה שהוריו הם בגיהינום בגלל שהיו עובדים פסלים-ואמרו כותבי היסטוריה ומדענים שהם בגן עדן- כאשר ביקש מהאל לבקר את הקבר של אמו, האל נתן לו לבקר, ואז הוא בכה ,וזה לדעתי נותן לנו להבין שהאמא בגיהינום, ואז החברים של הנביא שאלו אותו למה הוא בכה ואז אמר להם, אבל הנביא אמר לאחד המאמינים כאשר ביקש ושאל את הנביא להתפלל לאל לאביו שייכנס לגן עדן ואז אמר הנביא באמירה נכונה: “אבי ואביך באש”, אז זה מעיד שהאבא בגיהינום ולא שרד. עוד דוגמה ,אברהם אבינו, כאשר ביקש מהאל שיסלח לאביו הגוי האל נתן לו לבקש אבל לא סלח לאבא, ואמרו שהוא אביו באמת, ואחרים אמרו שהוא חינך אותו ולא אביו האמתי וקראו לו-לאבא-“אזר”, האבא לא עמד ולא עידד את בנו המאמין, ואחרי שאברהם אבינו הרס את הפסלים, ושם את החרב ביד של הפסל הגדול ואחרי ששאלו אותו מי הרס אותן, אמר שזה הפסל הגדול, ואז האבא והאנשים אמרו שאיך זה ניתן להיות או יכול להיות ,הם לא זזים ולא עושים דבר, ואז האבא הגוי זרק את בנו עם האנשים שגרים איתם ועובדים פסלים לאש בלי רחמים למרות שאברהם אבינו ביקש מהאל לסלוח לאביו, אבל לא כל מה שאנו רוצים זה מתגשם, וזה מעיד לנו ומעודד לאהוב את המאמינים ושנשנא את המעשים הרעים ולא הבן אדם עצמו, כי המעשה זה ביד האל אחרי שנרצה ונתכוון, האל נותן לנו לבחור והוא יודע מקודם מה נבחר, כאשר האל ברא את אבינו אדם הוא העביר את ידו על הגב של אדם ואז יצאו בעלי גן עדן ימינה ובעלי גיהינום שמאלה ואז אמר האל: “אלה לזאת ולא ייכפת לי, ואלה לזאת ולא ייכפת לי” כלומר השורדים והנשרפים, שהאל ירחם עלינו ונהיה מאנשי הגן עדן וכל זה מתחיל אחרי הייחוד ואהבת הנביא זה לאהוב ולכבד את אבינו והורינו אפילו אם הם לא מאמינים וזה מקרה ספציפי שעלינו לכבד את ההורים למרות ואפילו אם הם לא מאמינים.
