משחק מעוות – פרק 3

דולי ודוויד ..    

כמו ירקות מוקפצים.. היו לי רעיונות מוזרים קפץ לי סגנון מקסיקני בצבעים חמים

עם פסים וחוטים שנצים כאלה..חריפים

 וגם חיוכים, זה בדיוק הסגנון שהם אוהבים!

כן זה ילך..

התחלתי כבר לאהוב את הסדר כמעט כמו את הבלגן.. או ההיפך..

כמו  לפעול בהגיון שבתוך אי הגיון מתמיד.. 

אני חושב על הסחורה שעוד תקועה בנמל.

דוויד-מה דולי, מה עם הסחורה בנמל?

דולי לא עונה לו, הבגדים נופלים מהמדפים..

דולי-באמת אם זה היה תלוי בי הייתי אוסר מדידות,

      מה זה פה תיאטרון?! 

דוויד-הקונים עושים הצגות ומבקשים מחמאות 

        ומתבכיינים  שכלום לא עולה עליהם..

דולי-חוץ מהמחיר שעולה..

       זה נראה לא אמין..

דוויד-ויש פה אחת, שחקנית שתקנית כזו, מן זיקית עם עיניים ירוקות  

       שתמיד מחליפה פה בגדים וצבעים על ימין ועל שמאל.. 

       מנסה לבדוק לעצמה את המצב רוח או את שלנו..    

דולי- זה לא הגיל זה התרגיל והעיקר שהבנאדם עוד בועט בדלי..

        אז אם יש קצת בלגן, זה רק חלק מהעניין לא..

        טוב תשמע!  אנחנו צריכים לצאת 

      מהדיכאון הזה מהר.. תזמין ארוחת בוקר עם קינוחים.. 

דוויד-כן, באמת אני עייף מהסידור.. תשמע, כל בוקר אני עובר ברחוב ורואה אותו

עולה על הגגות..

דולי- את מי?!

דוויד- את האור של הבוקר..

דולי- טוב אתה חרוץ כמעט כמוהו, תשמע,   בסוף זה ישתלם לנו.

       אל תדאג..אבל אתה יודע לא רק הבוקר עולה כל יום על הגגות..

דוויד-מה זאת אומרת מי עוד..

דולי- היוקר!

דוויד-אז בוא נמכור ביותר, מה הבעיה?!

דולי- דוויד על מה אתה מדבר, יש תחרות שכחת..

       היוקר מאמיר ואנחנו באויר.. 

דוויד-דולי, אין לך מילה מה עם הבד מלמלה שהבטחת?

דולי-זה בדרך.

      תראה, הנה היא שוב השחקנית הזו.. 

דוויד-מי, זו שתמיד מצוברחת ובורחת   

        כנראה זה נראה לה טפשי  לשחק אותה 

       ולבזבז עלינו את הכשרון..    זו מנימום ריטה או דורית ראובן.. 

דולי- אולי היא צרודה.. אתה יודע מה זה להופיע כל ערב..

דוויד-לא יודע אם היא כזאת מפורסמת.. אולי היא בכלל נציבה בסרט.

דולי- אולי היא בכלל נציבת מס הכנסה, מה קרה לך, אלה לא אומרים 

       כלום עד לחקירה..

      תשמע, הזכרת לי .. יש כמה טפסים למלא..

 

למחרת כרגיל צריך לסדר..

כנראה שההיא, ‘השחקנית’,  עברה לבקר.. והשאירה מהפיכה בדיוק לפני הסגירה.. 

לא הסתכלתי במצלמות אבל ברור שזו היא.. כמה חוצפה צריך! 

טוב ככה זה שחקנים מהאור של הפרוג’קטור הם לא רואים ממטר..

איך משקמים את המצב?

האמת שאני מתחיל להבין שלא זה מה שישמח אותי, זה לא מה שישנה..

החנות רק משחקת תפקיד משנה.. 

טוב אולי  בכל זאת .. בחזית חלון הראווה-  הצגתי בגאווה כמה מחלצות נאות.. 

שאבתי את הוילונות והיא ככלה בחופתה..   

ופתאום אני רואה אותה..בחוץ מביטה פנימה..

עומדת בחלון הראווה כמו זמרת מתחילה לפני אודישן.. 

כזו ביישנית כמו חתולת בית עדינה 

לפני שהיא פושטת את העור.. של הציפור 

היא רק ראתה אותי וכבר המשיכה בדרכה.. 

אם היא שחקנית  אז גם אני שחקן!  ויש לי פוטנציאל, 

עכשיו זה הזמן לשחק..

אז החלטתי לקחת את עצמי ברצינות ולהפסיק לשחק בקטנות.

המשחק פה קשוח אי אפשר למצמץ! 

צוחק מי שצוחק.. אבל בסוף צריך לנגב את האף

ולגהץ את הקמטים ,אני מרגיש כבר ככה קצת  מקומט..

אז התקשרתי  לשלי, אשתי, להרגע..

דוויד-נמאס לי כבר מכל המשחקים ,המזויפים האלה בחנות..

שלי-מה קרה?.. אהה, אני מבינה. ככה זה- גם אני 

       עושה פרצוף של  קופה להיראות שקופה וחסרת דעת לפני שאני

       מדווחת מה המחיר ומקווה שהלקוח לא ירד לנו מהעץ..

דוויד-כן,  בעיניים של הלקוח כל המוכרים הם קופים עד שצריך להראות לו 

       איזה מן קוף.. גורילה או קואלה.. כמובן בעדינות, אבל 

        באסרטיביות..  את יודעת אבל זה מעצבן אותי לפעמים המשחק 

        הזה..

שלי- אתה שחקן טוב דוויד, לכך נועדת.. יש לך עתיד חמוד..

דוויד-כן, ממש.. כמו שחקן על הבמה.  אני אפילו עושה חזרות 

       ואני נהיה ממש עצבני כשאני שוכח את הטקסט ומאבד עשתונות 

       כשלקוחות שואלים כל מני שאלות מוזרות שאין לי תשובות..

שלי- טוב ממוש, אני חייבת להעביר הילוך או לאוטומט, 

       ולהתגלגל..

 דוויד- כן אה..  

שלי-כן תראה יש לי בעיה ברדיאטור סליחה במזגן, נורא חם לי 

       אז אולי נפסיק לדבר על עבודה ונלך לשתות משהו קר,

       בערב?

דוויד-כן בסוף היום המשוגע הזה, נלך לשתות לכבוד ההצגה החדשה 

       שלנו..

שלי- לכבוד הביגוד והמותגים והמשחקים המעוותים ממש 

        כמו בלונה פארק במכוניות המתנגשות ..

        אוף.. 

        אני שוב חושבת כמו מוסכניקית.. 

דוויד- כן , את ממש 

נכנסת  לתפקיד..