חשבון בהקפאה
מעשה ביוסף הקופאי השקדן שרצה כבר מזמן למשוך מזומן לא רדף את
הבצע, היה מאופק וחשקו חזק ומתון. ופניו היו קפואות אך הוא לא קפא על
שמריו תחת המטען הכבד. כמו ספינה ישנה עמוסת אדם ובהמה וכל כליהם
וכלליהם וכלי כליהן וכליותם וכל כלכלתם ואיך יכלכל מעשיו?
והרי פה נדרשת ראייה ברה ומיומנות מרשימה-
חשבונות נסכמים זה על זה כמו סרט סליל. הקופה פולטת מפיה פירוט
חשבונות על פירות וגבינה ומיני מתיקה נדבקים חשבונות זה לזה בשניה..
בשיירה עוברת וצריך לדעת להפריד לבטל ולתקן את החשבון מהר,
וכך בעין בלתי מזויינת,
לא ידעתי מתי וכמה כל אחד צריך לשלם, והקופה פולטת עוד נייר כמו
שהקוף חוזר ואוכל עוד בננה מהסלסלה כבר חסר סבלנות..
ושוב יוסף,
הוא משלם את החשבון! כי צועקים עליו הלקוחות בחוסר סבלנות ניכר
על הפנים..
בשום פנים ואופן זה לא יקרה אני לא מוכן להיות קורבן לעצלות וחוסר פרגון
בארגון! הוא אומר בפנים ממורמרות , ואין לי חשק לקום!
אין לי כח לחייך אבל מה עם הלקוחות?! אני אמשיך לשבת כל המשמרת לא
מעניין אותי בכל מקרה אני קופאי ראשי. ישב והתמרמר:
איזו חוצפה אנשים לא מעריכים את העבודה שלנו! לקוחות חצופים באצבע
מאיימים כלפינו עם האצבע, ממש לתוך העין! איזה קופים הלקוחות האלה
איפה האנשים היפים שהכרנו?!
המצב בסופר סופר מתדרדר. כמו עגלה עמוסה בחניון. אני לא מוצא שום
עניין להתווכח כמה מוצרים חדשים? זו ממש התדרדרות מוסרית וערכית!
“צריך לקודד מחירים. שמעת! תביא מקודד, תתחיל לעבוד..”
– “אבל אני היום קופאי לא..”,
-“לא היום אתה סדרן, מה באת פה לנוח, תצא מהקיפאון!
צא מהדכאון עבר הזמן של הקופון הזה, מה אתה מתנהג כמו קופיף.
תקפיד על נקיון הסניף.. כבר עלית לי על הסעיף..”
-“כן אבל מה עם המשכורת..”
