העדפות מוסיקליות
ערב. בטלפון.
Table Of Content
חי: מה קורה?
פלורה: (משקרת) עוד יום בבנק.
חי: ככה? עבר יום ושמו “בבנק”?
פלורה: ככה, עבר. יש ימים כאלה.
פלורה: איך היה היום שלך?
חי: עשינו כמה דברים חשובים היום. אני לא בטוח שדברים ממש התקדמו אבל ביססנו משהו, כן, התקדמנו.
פלורה: איזה שפה של ארכיטקט.
חי: מצטער…
פלורה: איך אתה עם מוזיקה — מה אתה אוהב?
חי: אה… סליחה — זה שאלה של דייט ראשון.
פלורה: צוחקת ומשתעלת נכון, אבל שכחתי לשאול שם.
חי: את יודעת מה — בוני אם.
פלורה: בוני אםםםםםםםם — אווו — עתיקים!!!!!!!
חי: עתיקים אבל שווים.
פלורה: בוני אם, הרסת אותי… ועדת חקירה צריך להקים עליך.
חי: (מתבאס קלות, או פחות קלות)
חי: למה, את לא אוהבת אותם?
פלורה: אוהבת אבל מי… חשבתי תלך למשהו עכשווי כזה… Red Hot Chili Peppers, או אפילו טיפקס…
חי: וואלה, משינה.
פלורה: משינה — זה טוב…
פלורה: יללה, יש קו מוזיקלי, הולכים לרקוד?
חי: (אוי ואבוי)
חי: לרקוד… כן… אוקי — איפה?
פלורה: צוחקת – בדיסקוטק של ז’וז’ו — בקו מילניום. חשבתי גם על וויסקי גוגו, אבל יותר מתאים הראשון.
פלורה: אתה נשמע מודאג.
חי: (משקר)
חי: באמת מודאג.
פלורה: ממה כבודו מודאג?
חי: (משקר)
חי: לא יודע איך תופיעי לדיסקוטק 🙂
פלורה: די, מזה?
חי: (לעזאזל השקר לא הצליח) אוקי תקשיבי — ריקודים זה לא התחום שלי.
פלורה: אה באמת?
חי: (בהנחייה פילוסופית מהירה — עכשיו אתה הולך להיות בלתי רגיל — כלומר ריקודים זה לא התחום שלי — אוקי, תודה ששיתפת אותי)
חי: (מתעורר פתאום מהתקפת הלב שלי) רגע וואלה, את יודעת מה — לא התחום שלי אבל יללה בוא נלך, מדליק, יהיה כיף — לא דיבורים, מעשים.
פלורה: פי, באיזה מהירות נחלצת מהדאגה שלך.
חי: עוצמתו — (עצור עצור)
חי: חופשי או לא?
פלורה: וואלה חופשי.
פלורה: אז חמישי בערב?
חי: בטח, איפה בסוף?
פלורה: קו מילניום.
הפילוסופיה של סנו ז’אוול לשירותים
ערב. חי ברכב, מתחת לבלוק של פלורה.
חי: (חושב) גינה, דשא, אורות ירוקים, בניינים חדשים עומדים, כמו חבר’ה אחד ליד השני, חיים בצוותא. כל אחד מהם מלא אורות צהובים קטנים ובתוך כל אור צהוב כזה — חיים שלמים, אהבות אכזבות, חיי נישואין, חיי אהבה, שיעורי בית, טלפון מצלצל, אישה בטריינינג ורוד, נקניקיות ופתיתים בסיר מתבשלים לארוחת ערב, בעל יושב בסלון בוהה בטלוויזיה וחושב על חיי הנישואים שלו, לאן הם הלכו, נער שמתכונן בהתרגשות לדייט, כלב שרובץ בתנוחה מעגלית על שטיח ליד הדלת…חיים.
חי: (חושב) והבית שלי? דממה של ספרייה וכמו רמקולים חרישיים בתקרה, כמו של מעליות, משמיעים אריות של באך… אבל שם — נקניקיות ופתיתים, מיץ פטל, חביתה ופרוסות לחם וממרח שוקולד, סדר מופתי, טלוויזיה מקלחות לילדים, ולישון ורק אז — זוג עייף נכנס למיטה, הוא מנסה לגעת בה ואין לה כוח והאמת — גם לו אין כוח, כמה אפשר…
חי: (חושב) כל פעם שאני רואה את הבלוןקים האלה ליד פלורה – זה לא פעם ראשונה, כמה אפשר לעזאזל, כמה אפשר? ילדים חוגים בית שכנים חיי אהבה חיי מין, לתחזק את הקשר, לעשות את זה נכון, לתווך לילדים את המציאות, לעזור להם עם שיעורי הבית, לרוץ לרופא כי עלה לילד החום עוד פעם, לעמוד בתור בסופר עם נייר טואלט לילי, נודלס תלמה, פיתות, חלב, וסאנו ז’אוול לשירותים.
חי: (חושב) כן, סאנו ז’אוול — מלבין בעוצמה — ויש שם איזה עקרת בית, שמפזרת אותו, ומקרצפת חזק… ומהמים של האסלה היא ניבטת לעצמה, אדומת פנים וטרוטת שיער, שואלת את עצמה — איך הגיעה לפה…
חי: (חושב) אז כל שבוע — קרצוף האסלה עם סאנו ז’אוול והתבוננות במראה של מי השירותים — זו המראה האמיתית ביותר אולי — שאומרת — אתה רואה הנה, אלו החיים — עבודה בית, קקה, פיפי וכך אתה נראה באמת, מתחת לכל המסיכות, תסתכל במים של האסלה. זה אתה.
לא היה
חי: (חושב) אז מה נשאר בלילה אחרי כל הנקניקיות הפתיתים שיעורי הבית, הריצה לרופא וקירצופי האסלה? הוא נוגע בה, לה אין כוח עכשיו — יללה, גמר, לא גמר? גמרתי לא גמרתי, חימם, לא חימם, שיחק, לא שיחק, כאב, לא כאב ואחר כך שוב לקום להתקלחת לנקות להסתדר כששניהם רוצים רק דבר אחד ובזאת הם מודים כשאני שואל אותם אם היה לכם יום חופש פתאומי מה הייתם עושים — הם אומרים — לישון.
חי: (חושב) ואז הם קמים בבוקר, רעננים? נניח, מסתכלים אחד על השני בעיניים ויודעים —
לא היה.
——————————————-
חי: (חושב) לא היה — זה מה שהיה, מה היה? לא היה.
חי: (משתמש במטאפורה) כך שאלת הקיום — סיזיפוס דחף את האבן במעלה ההר, אך מצא בזה משמעות. ושם באור צהוב קטן, איזה אישה — כל שבוע מקרצפת את השירותים עם סאנו ז’אוול, והשאלה הגדולה היא — האם מצאה משמעות בכל זה, באמת משמעות — או ששמה וי על הניקיון השבועי —
חיים של “צריך” בתוך הריבוע הצהוב הקטנטן שלה, ברחוב יצחק שדה ואולי על הקטע הקטן שלה, בחיים עצמם.
פלורה מופיעה ומעירה אותי ממחשבותי.
אילוף הסוררת
חמש דקות לפני
פלורה לוחצת על קומה 0 במעלית.
מרגישה קצת התרגשות — מה קורה לך, היא שואלת… כבר פגישה רביעית אבל אני מרגישה איזה חום בלב. משהו. איזה רגש…
פלורה: (פתאום נוכחת למחשבה) רוצה לראות אותו כבר, אוף רוצה לראות אותו כבר.
פלורה: (מסתכלת בתמיהה על המחשבה) פלורה מה קורה לך?
פלורה: לא יודעת… לא יודעת… אני מרגישה… אושר.
פלורה: מה אושר, בקושי את מכירה אותו.
פלורה: לא יודעת, לא יודעת… רוצה לראות אותו, אני יודעת שהוא מחכה לי למטה.
פלורה: תירגעי.
פלורה: כוס אמא של המעלית הזאת, איזה לאט היא יורדת.
פלורה: יללה, שתגיע כבר למטה.
פלורה: מה יש לך, את מוכנה להירגע, הוא עוד יראה שיש לך משהו אליו, את רוצה שהוא יברח?
פלורה: הוא לא יברח.
פלורה: תהיי קשוחה.
פלורה: בקושי יכולה…
פלורה: הנה הדלת, תצעדי בביטחון, אל תראי לו כלום.
פלורה מופיעה מתוך הלילה ונשימתי נעתקת…
פלורה: הנה הוא, הנה הוא.
פלורה: קשוח קשוח.
פלורה: לא יכולה.
פלורה: קשוח קשוח.
פלורה: למה הוא מסתכל הצידה?
פלורה: תקראי לו, תסיתי את תשומת ליבו, תסתכלי עליו, תחייכי.
פלורה: מנסה להיות קשוחה.
פלורה: תחייכי!!!!!!!!!!!!!
פלורה: הנה הוא המתוק שלי.
פלורה: אוקי ניכנס לאוטו.
פלורה: מה זה, אני כאילו מאבדת את עצמי.
פלורה: אני לוקחת.
פלורה: את לא נורמלית!!!
חי: (חושב) איזה חתיכה אלוהים — הרסה אותי עם האדום-לבן הזה.
חי: תן לה יד.
חי: איזה רשמי אתה — אולי נשיקה כבר? אהה — פגישה רביעית כאילו.
חי: מתבייש קצת.
חי: מה יש לה? נראית בוכה… עצובה כזאת…
חי: הי פלורה — הכל בסדר?
חי: הי — מה קורה — הכל בסדר?
פלורה: (משקרת) כן, כן… היה לי איזה אירוע.
פלורה: שקרנית.
פלורה: מה רצית שאני יגיד לו — ממתי אישה בוכה בדייט?
פלורה: תגידי לו.
פלורה: לא יכולה הוא יברח לי.
פלורה: אז תנשקי אותו, וכמו שצריך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פלורה: אני כמו מעולפת. אין לי שליטה, מה אני עושה.
פלורה ממשיכה להתקרב — אך אינה נושאת את רגליה, רגליה נושאות אותה ופלורה הפנימית, זאת שלא איכפת לה לעשות כל דבר נכון – לוקחת.
פלורה, זו שלא איכפת לה לעשות כל דבר נכון: לקחתי, תתנהגי יפה עכשיו.
פלורה: מה את הולכת לעשות, משוגעת.
פלורה: תסתמי מפגרת.
פלורה: זהו, הלך הכל.
פלורה: מה את עושה.
פלורה: תסתמי, מושיטה את ידיה ולוקחת את ראשו של חי.
פלורה: הצילו.
פלורה: יללה נשיקה מאמי — אבל נשיקה אמיתית, לא הבולשיט של דייטים.
פלורה: מה את עושה?????????????
פלורה מבינה שאיבדה שליטה… מקרבת את ראשה לנשיקה, חי מחייך לא זז, כל כך בטוח בעצמו.
חי: מה קרה?
פלורה: סתום.
פלורה: איך את מדברת?!!!!!!
פלורה: תסתמי גם את.
פלורה: מה את הולכת לעשות?
פלורה: הולכת לנשק את המתוק שלי.
פלורה: רק נשיקה קטנה — זה פגישה רביעית.
פלורה: תדחפי אותה לתחת.
פלורה: שומעת שיר, “כל קיץ, קורה דבר מה.”
פלורה: מאיפה הבאת את זה עכשיו?
פלורה: תשתקי ותעצמי עיניים, אני לוקחת.
שפתיה נצמדות לשפתי חי, לראשונה.
חי: (אני מעולף…) מה קורה… וואו, איזה נשיקה, אני מרגיש נחשים בבטן.
חי: אל תנוע, אל תדבר, אל תשנה שום דבר.
חי: (חושב) כל מילה כאן זה חילול הקודש, תשתוק ותן לעוצמה של החיים לדבר,
ולא נותר אלא לשתוק ביראה
אל מול העוצמה של החיים.
הנשיקה מתארכת
פלורה: או מיי גוד.
חי: גוד בלס מי.
זמן שנראה נצח — פלורה פשוט נשארת עם שפתיה צמודות לחי, כמו מתדלקת את הערב מיכל מלא FULL עד הסוף כולל תוסף עם טיפ למתדלק.
שפתיה של פלורה מתרחקות, מבט קצת מבוהל בעיניה.
פלורה: עשית זאת.
פלורה: משוגעת.
פלורה: תסתמי מפגרת.
פלורה: בחיוך הי.
חי: (לוחש) מה נשמע?
פלורה: (לוחשת בחיוך) בסדר.
חי: (לוחש) את בסדר?
פלורה: (לוחשת) בטח… הבהלתי אותך?
חי: טיפה — אבל תדלקת אותי פול.
פלורה: כולל טיפ למתדלק.
חי: צוחק – התכוונת עמלה למתדלק
חי: (לוחש) אפשר לחבק אותך?
פלורה: (לוחשת) אתה לא צריך לבקש.
תם אילוף הסוררת
