בפרק האחרון
אני: זה… באמת נגעת פה במשהו ואני … את יודעת.. כמו – אני ממש לא בכיוון של להיות בוטה, גס רוח או כאלה דברים, אני… היה קולנוע בחיפה שהקרין סרטים כאלה אתי: אוריון אני: איך את יודעת ? כלומר – עכשיו נראה לי שהשאלה מיותרת אתי: תמשיך בינתיים עם הסיפור שלך
Table Of Content
אני: וואלה, הסרטים האלה – הם ידעו לעשות סקס השוודים האלה – לא הצרפתים ולא האיטלקים –
אני: טיפה מתחת לנווה שאנן היה קולנוע אוריון בהדר בחיפה לשם היינו מגיעים, כולם, ערבים יהודים, מלחים, פועלי בניין, פקידים ועורכי דין כולנו היינו שווים בעיני עדשת ה 36 ממ וכולנו צפינו בפה פעור בחשיכה במיטב תוצרת האולפנים השוודיים והדניים – אני: מכירה את השיר של יונה וולך ? “רומזים לנו שיש סקס אחר ?” – כן, עוד לפני שהגיע לקלטות ה VHS הסרטים האלה הגיעו לאקרן הענק של קולנוע אוריון והוצגו לסירוגין עם סרטי קראטה ושם בחשיכה – גילינו את המיניות שלנו ממש ושם המיניות ברמה הכי אוניברסאלית שלה, הראתה לנו את פניה ואמרה – אתה רואה – הנה כאן על האקרן מה שלא תגיע אליו לעולם . למה ? ככה, בגלל כל המדפים מלאי הספרים על זוגיות ואהבה ואיך לעשות את זה נכון… אני: כולנו היינו אותו דבר. כולנו היינו שם גוף. כולם רוצים. כולם צמאים, ל “ברכת השפע של היקום” — והאקרן היה הכוהן הגדול שמחלק אותה. אבל רק על האקרן. והאקרן אומר לך — החיים האמיתיים? תשכח מזה.
אתי: למה לשכוח מזה ? למה שמעת את זה מהאקרן ?
“חבילת הבסיס” – סקס בלי בעיות…
אני: את זוכרת – לפני כמה ימים עדי טלמור פתח את חדשות אחת בגלי צהל – הוא אמר – גלי צה”ל השעה אחת, והרי החדשות מפי עדי טלמור –
מי שהיה לו כסף בבורסה – שישכח ממנו… ירידות שערים חדות בבורסה, כתבנו מתן חודורוב…
אני: אז – כאילו עדי טלמור עלה ואמר – מי שרוצה סקס כמו בקולנוע אוריון, שישכח מזה
אתי :צוחקת, ולא אומרת דבר, רק מסתכלת עלי במבט חודר, אצבעי ממשיכה לגלוש מראשה לפניה, משרטטת את מתאר השפתיים ועולה שוב למעלה , כאילו מתארת את מחשבותי על פניה.
אתי: למה בעצם, מה ראית שם?
אני: זה כמו… את יודעת — לבוש מעולם אחר, חתיכות כאלה, רק להגיע — כלומר — גם אני לא מלך היופי בסדר… אבל שם זה נשים — אני כמובן לא רוצה חלילה — כלומר — לא משנה — את יודעת
אתי: כוכבי פורנו
אני: לא הייתי מסכם את זה יותר טוב
אתי מסתכלת עלי — נו — אז בכל זאת — אוקי כוכבי פורנו, אבל מה ראית שכל כך אמר לך תשכח מזה…
אני: לא יודע — תקף אותי ייאוש כללי. סבבה? אוקי — הייתי באוניברסיטה, היו לי בנות זוג, אבל כמעט בכל פעם נתקלתי בבעיות שונות ומשונות. וכל החופש הזה שמתואר בקולנוע — כמו לא קיים בעולם. על אחת לא בא לי כל כך. השנייה — הפתח שלה היה מתכווץ, לא נכנס. שלישית התכסחה איתי בצורה מילולית. והרביעית — סוף סוף היה אפשר ליהנות איתה, והיא לא יצאה לי מהראש עד היום… כמו משהו לחזור אליו.
אתי: מה נשאר לך ממנה ?
אני: קשוחה את… חודרנית תרתי משמע 🙂
אני: מה נשאר לי ממנה ? סליחה – לא רוצה להישמע בוטה אבל… אוקי – מעדיף שלא אבל מתערב אתך שזה לא מה שאת חושבת.
אתי: על מה אני חושבת
אני: שבטח זה משהו הזוי, מטורף, לא יודע – אורלי, אנאלי, אולי סדיסטי –
אתי: מה הזוי באלה – כאילו חוץ מהסדיסטי
אני: אוי הצילו, אצבעי הפעם יורדת לצווארה, מטיילת במורדותיו, ועולה שוב לפנים,
אני: בסדר – נעשה FAST FORWARD על זה ? כלומר הייתי מתאר את זה ככה – כלום לא הפריע – גם לא הבחורה עצמה – כלומר סוף סוף אפשר – אפשר מה ? אפשר…
אתי: אתה זהיר, אתה לא בקלות אומר כל מיני מילים…
אני: יש בזה משהו – מכבד את עצמי, אולי גם אותה ואולי גם אותך – אנחנו מבוגרים אפשר להבין את זה…
אתי: נשמע כאילו – קיבלת סוף סוף – את חבילת הבסיס 🙂
אני: חה חה חה – בלי ערוץ הטבע ?
אתי: בלי ערוץ הטיולים ובלי ערוץ האוכל – ובעיקר בלי הנשיונל ג’יאוגרפיק – שעושים שם טיולים רציניים לקוטב
פנטזיות תוצרת שוודייה
אני: חבילת הבסיס – אהבתי
אתי: אז יש לי חדשות בשבילך – הייתי גם בקולנוע הזה ואני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר
אני מסתכל עליה פעור פה – אצבעי נעצרת
אני: מה? אין שם נשים – זה מעוז גברי – מי ישב שם – רק כמה ישראלים וכמה ערבים מחיפה…
אתי: וגם אני.
אני: איך ? היו הורגים אותך שם… רק אישה נכנסת לשם – ישר חושבים שהיא חולה במוח, מעורערת בנפשה, שמחפשת מין
אתי נכון – לא מכובד לאישה להיכנס לשם. ובטח לא לבד…
אני: אז ?
אתי – הייתי מגיעה בין ההפסקות – נכנסת בחושך ויוצאת בחושך
אתי: האמת הקופאי הרים גבה… אמר לי מותק – זה קולנוע סקס, אמרתי לו – כן באתי מאוניברסיטת חיפה לעשות מחקר אנטרופולוגי, אמר לי – בסדר רק תיזהרי…
התמחות באפילה בפורנו סקנדינבי
אני: אבל איך… מצביע על החזה שלה
אתי – אז ככה – קו הגנה ראשון זה שהייתי באה ויוצאת בחושך, הייתי כבר יודעת מתי ההפסקה או איך האור היה נדלק הייתי יוצאת. בעצם הייתי באה רק לחצי אחד של הסרט – ברמה השניה – לבשתי מעיל גשם עברה והשטחתי את החזה ושמתי כובע ואת המשקפי שמש שראית בפגישה הראשונה – בקושי הקופאי הבחין שאני אישה.
אני: עכשיו אני מבין מה המשקפי שמש האלה…
אתי: יש חזיות מיוחדות לזה ויחד עם מעיל – בימי גשם וסערה הייתי באה משברולט בערב, יושבת חצי שעה ויוצאת, אף אחד לא דיבר איתי ולא ישב לידי.
אני: אז ראית שם סרט…
אתי: סרט ? מליון סרטים
אני: מה??????
אתי – כל פעם שהגיע סרט מהאולפנים השוודיים או הדניים – הייתי מסיימת לעבוד מגיעה לעיר, לובשת את המעיל ונכנסת בחושך – ככה כל חורף, כל החורף
אני: אז נהיית ממש מומחית לפורנו 🙂
אתי: סוג של, צוחקת, מומחית לפורנו סקנדינבי…
אני : אז זאת לא היתה בדיחה שהתחביב שלך זה סקס
אתי: בדיחה ? אתה אולפת להקשיב לזה כבדיחה. אני זוכרת איך גיחכת בטלפון…
אתי: היה שם הכל – לפעמים סקס רדוד ומעצבן ולפעמים קטעים כאלה לוהטים שהייתי חוזרת הביתה ומפנטזת לילות שלמים על הסצינה ואפילו חוזרת לקולנוע לראות אותה עוד פעם.
אני: וואו – מדהים…מה… כלומר… ואיך התפיסה העצמית שלך ?
אתי: תקשיב חמוד – אין זוגיות, אין גבר, אין מין ואין את מי לזיין
אני: אז את מסתובבת ככה בקולנועים ?
אתי: קולנועים – אפשר לחשוב – יש פה שניים
אני: עכשיו זה שניים – ומה כלומר..
אתי: כן, באופן תדיר פעם בשבוע, זה ליד סוכנות שברולט, ככה גם הבחנתי בקולנוע הזה, בעיקר בחורף כשהעיר מעורפלת ומלאת ענננים ולא רואים מי מגיע ומי עולה לקולנוע – אם אתה זוכר – הקופה היתה למטה ועלו לאולם במדרגות וחשבת שם שכל העיר מסתכלת עליך מצקצקת עם הראש ואומרת – “תראה מה זה, זה ממש לא בסדר…”
אתי שותקת – ואז מוסיפה בזעם
בני זונות – אתה יודע מה ? אני רותחת פתאום על השאלה שלך – לא עליך , אלא על סוג השאלה הזאת – ” התפיסה העצמית שלי” ? ואיך התפיסה העצמית שלי בלי זה ? רווקה בת 32 מווה שאנן ? נפגשת עם בחורים מ”זיווג משמים” ומנסה להיות מה ? להיכנס לצנצנת של החברה ? עקרת בית מזויינת תרתי משמע – אם בכלל מזיינים אותה ? עובדת בשברולט ומתה משיעמום ? תפיסה עצמית ? הנה התפיסה העצמית שלי – המיניות נועדה לכולם ולא רק לך ולערבים בקולנוע אוריון – סבבה ? ומה שראית על האקרן – זה לא תשכח מזה – זה ברכת השפע של הקוסמוס שאומר – הנה המיניות שנתתי לכם – לכו ותעשו את זה. ובינתיים רק השוודים הבינו את המסר.
אתי: אז כן – התחביב שלי זה – סקס. סקס סקס ועוד סקס
אני: נשמע מפחיד
אתי: זהו, אתה הולך ?
אני: לא לא, מה פתאום, נשאר נשאר…
אני: אבל – נראה שאת – מפתה כזאת כלומר, למה אני כאן ?
אתי: לא מוצאת, תקלוט כבר. אולי יש בך משהו סוף סוף ?
אתי: לא מוצאת ולא רוצה להיכנס עם גבר מזויין למיטה – סבבה ? וגם לא עם מישהו שישבור לי את הלב – לא רוצה להתאהב, לא רוצה את כל עולם הרגש המזויין, לא רוצה את כל הטלפונים האלה בעשר בלילה, לא רוצה לבדוק אם אני מאוהבת או לא – לא רוצה, רוצה להיות חופשיה – זהו.
אתי אז השוודים קלטו את המסר, ואתה קלטת ?
אני: כן בטח,
אתי: לא קלטת, תופסת את ידי ושמה אותה על שד ענק- אתה מוכן להפסיק לתת לאצבעות ללכת במקומך דפי זהב ולגשת לעניין ?
אני: מניח את היד על החולצה הכחולה. מרגיש את מה שמתחתיה. החולצה עולה, חזיה שחורה והרי קילימנג’רו מתנשאים בחשכת חוף הים של חיפה.כי זוהי ברכת השפע של הקוסמוס.
