21-“הנותן הידידותי המפואר”
הוא האל הנותן ללא סוף ובלי תמורה או מקביל המעניק מענקים לעבדיו המצייתים אליו והמתאמצים בעלי הפולחן והתפילה והברכות המתמידים שרוצים להיות תמיד ליד אלם וקרובים אליו. יש סיפור של הבן אדם שנכנס אחרון לגן עדן, הוא נהיה בין גן עדן לאש ויושב פוחד שיכנס לאש ומתחרט לחטאיו שעשה ומתחנן בלבו ומזיע ובוכה וצועק וכל סימני ההתחננות והרצון לכנס לגן עדן, הוא מסתכל רגע למי שבגיהינום ואז עולה בלבו שהוא טועה ונזכר כאשר חצה את גבולותיו בחטאים וטעויות , ומסתכל על אנשי גן עדן ובא בלבו שהאל מרחם ואז בא האל אליו ואומר לו אתה צריך משהו בן אדם ואז הוא רואה עץ ואז אומר לאל תן לי לשבת מתחתיה ולשתות מהמים , ועץ זה אנחנו הולכים ברוחב שלו שבעים שנה עד שחוצים אותו החרק מזהב והאבנים מתחתיו מפנינה ואלמוגים , והאל אומר אל תשאל אותי עוד משהו ואז הבן אדם מסכים עד שעובר הזמן והבן אדם רואה עוד עץ שקרוב יותר לגן עדן ויותר טוב מהקודם ואז מבקש מהאל לתת עץ זה, האל אומר אמרת שלא תבקש עוד משהו ,אמר הבן אדם רק הפעם הזאת ולא אבקש ממך עוד משהו ואז האל נותן לו את העץ השני, ואז עובר הזמן והבן אדם ממשיך לבקש מהאל עד שהאל אומר: “אני נותן לך פי עשר ממלכי החיים שחיית בה לפני, ואז אומר הבן אדם: הו אלוהים אתה לועג ממני ואתה אל האלים?, ואז האל מחייך לו ומכניס אותו לגן עדן. אמר האל הקורא’ן: “למי שעשו בחסן יש להם את החסן ויותר”, אמרו המדענים המילה “ויותר” פירושה לראות את אלוהים ביום הדין, וזה רק לאנשי גן עדן, כאשר האל אומר להם: “אתם צריכים משהו?, ואז אומרים: מה נבקש ונתנת לנו את גן עדן!, ואז האל מגלה את עצמו ורואים אותו כמו שרואים את השמש ביום והירח בלילה-בתיאור הנביא מוחמד עליו השלום, ואז האל מחייך לעבדיו המאמינים וזה השיא של התאווה שהאנשים מקבלים מהאל.
