4.הנביאים בעלי המאמץ:
א. הנביא מוחמד עליו השלום
והוא נביא הסיכום של הנביאים וההודעות משמיים. אבו אל-קאסם,מוחמד בן עבד אללה,בן עבד אל-מוטלב,בו האשם,בן עבד מנאף,בן קוסיי,בן קלאב,בן מורה, בן כעב,בן לואיי,בן ע’אלב,בן פהר,בן מאלק,בן אל-נדר,בן קנאנה,בן כוזיימה, בן מודרקה,בן אליאס,בן מודר,בן נזאר,בן מעד,בן עדנאן…בן ישמעאל בן אברהם.
שלח אותו האל לסכם את שלוחותיו שקוראות ב”אין עוד מלבדו”, אמרו שכאשר נכנס אדם אבינו לגן עדן ראה כתוב על שעריה: “אין עוד מלבדו ומוחמד עבדו ושליחו”, ואמרו שהעולם נברא בגלל מוחמד הנביא. הוא גדל בלי אבא כי אביו מת בטיול עבודה שהיה בו , ואמא שלו מתה אחרי זמן קצר מלידתו, גידל אותו דודו אבו טאלב אביו של עלי האימאם, והתחתן עם כדיג’ה בת כווילד והיא הייתה יותר גדולה ממנו בהרבה שנים, הוא רעה כבשים ועבד בכסף של כדיג’ה, עד שבאה שנת העצב שדודו אבו טאלב ואשתו מתו. עבד הנביא עם חבריו המאמינים בסודיות עד שאישר האל להם בהגירה ל”חבשה”, ואחרי שחזרו למכה הודו בהודעה האלוהית של אסלאם, והיו דודיו וראשי “קורייש” מזיקים לנביא ועושים רעות עד שהגרו ל”אל-מדיינה אל-מנוורה”, וקיבלו אותו שני השבטים “האווס והכזרג’ ” והם היו השולטים במדיינה, גרו שם עד שפתחו את מכה בלי טיפה של דם וסלח מוחמד הנביא עליו השלום לבני משפחתו שהזיקו לו בעבר. הנביא מת בגיל של שישים ושלוש ואז הלך לעולמו.
ב.אברהם אבינו
אברהם בן תארך(אזר),בן נאחור,בן סארוג,בן ארגוא,בן פאלג,בן עאבר,בן שאלך,בן קינאן,בן ארפכשד,בן סאם בן נוח.
הסיפור של אברהם אבינו זה ממש אצלנו את ההבנה ומקרב אותה לדבר המאמץ, כי גדל אברהם אבינו במשפחה שעובדת פסלים והוא לא היה מאמין בזה ולא הושיט יד לדת הגויים שהיה בעמו, אז הוא עלה להר והיה מהרהר ומסתכל בשמיים ואז ראה את הירח ואמר: זה אלי, אחר כך ראה את השמש ואמר: זה אלי זה יותר גדול, עד שחזר עם עצמו ובקש מאלוהים להדריכו לדרך האמת. אחר כך הלך לפסלים ודבר איתם ואז וודא עם עצמו שהם לא מדברים, הלך והביא גרזן ושבר את הפסלים והשאיר את הפסל הכי גדול ושם את הגרזן בידו. באו הגויים והתפלאו מי זה ששבר את אליהם , אמרו מישהם שמענו את אברהם מדבר על האלים שלכם, הביאו את אברהם ושאלו אותו למה שברתה את אלינו, אמר אברהם זה הפסל לא אני, חזרו לעצמם ואמרו אלה פסלים לא מדברים, ולא חזרו בתשובה אלא זרקו את אברהם לאש, ואז באו מלאכים ואמרו לאברהם האם הוא צריך עזרה ,אמר אברהם: ממכם לא אבל מהאל כן, ואז אמר האלוהים: האש תהיה קרה ושלום על אברהם. ויצא אברהם בשלום. התחתן אברהם עם אמנו סארה והביא את יצחק הנביא, והתחתן עם עבדה שקוראים לה הגר, והיא נהייתה האמא שלנו וילדה את ישמעאל. ולפני שילדה הגר את ישמעאל נסע אברהם אבינו עם הגר אל ארץ , ואז ראה המלך של ארץ זו את הגר ואהב אותה , אמר לאברהם תבוא אתה והגר לארמון שלי, הלכו ואז המלך לקח את הגר לעצמו, ואז כל שהיה מתקרב המלך מהגר היה רועד וכואבת לו היד כל פעם היה קורה כך, ואז אמר המלך אני נשבע שאת שטן ולא בן אדם ואז עזב אותם המלך.
נסע אברהם עם הגר וישמעאל ועזב אותם במדבר של סעודיה, אמרה הגר לאברהם: האם האל צווה אותך לעשות דבר זה?, אמר אברהם כן ואז השאיר אותם לבד. הייתה הגר רצה מפינה לפינה והייתה חושבת שהיא רואה מים ואז רצה אליו, עזבה ת ישמעאל והלכה לחפש מים, עד שהתפוצץ מתחת רגליו של ישמעאל מי זמזם המעיין המפורסם והידוע והוא קיים עד ימינו בסעודיה, עד שפגש אברהם את הגר אמנו וחזרו ביחד. ואברהם אבינו החזיר את בניית ה”כעבה” והיא הבית של אלוהים , המסגד הראשון שנבנה בארץ, שמו את בסיסיו המלאכים והאל צווה את אברהם לבנות אותו.
ומקרה אחר שקרה עם אברהם וישמעאל, בלילה מהלילות ראה אברהם אבינו חלום שהוא זובח את ישמעאל, פחד אברהם וסיפר לישמעאל ואז אמר ישמעאל לאביו: תמצא אותי מהסובלים אבא תעשה את מה שצווה אותך אלוהים. עלה אברהם להר עם בנו ועצם את עיניו ושם את הסכין על צוורו של ישמעאל ואז ירד מלאך עם כבש ואמר האל: “הצדקת את החלום כך אנחנו נותנים לבעלי חסן”, ומאז נהיה לנו את חג הקורבן.
ג.מושה הנביא
מושא עליו השלום ,בן עמראן,בן קאהת’,בן עאזר,בן לאוי,בן יעקוב,בן יצחק בן אברהם עליו השלום.
נולד מושה עליו השלום לאמא שהיה לה בת, אבל התקופה זאת היה פרעה המלך של מצריים הורג את הילדים שנולדים כי אמרו לו מגידי עתידות שיולד בן מבני ישראל שהוא יקח את כס המלכות שלו אז היה הורג אותם. פחדה האמא על בנה מושה ואז שמה אותו בארון קבורה או סל או קופסה וזרקה אותו לנחל ואז הוא הגיע לפרעה והאחות של מושה הייתה רואה לאיפה הלך הסל שבו מושה, אמרה האישה של פרעה והיא הייתה לא מביאה ילדים שייקחו אותו כי בן והסכים פרעה, ואחר כך אמרה האחות של מושה לאישה של פרעה נביא לכם מניקה שתטפל בבן והביאה את אמה ואז ראתה האמא את בנה אחרי שנשרף לה הלב מפרידה ממנו. אחרי שגדל מושה היה הולך בדרך ואז ראה שני גברים רבים אחד מבני ישראל מעמו והשני מהמצריים ואז נתן מושה מכה לאויב של בן עמו והרג אותו, וביום הבא קרה אותו דבר אבל לא הרג מושה את הגבר וידע שזה ממעשה השטן וזה שמעמו לא היה צודק. היה למושה אח קוראים לו אהרון והאל עשה אותו נביא כי מושה בקש את זה התפלל ואמר שהוא רוצה את אחיו להיות נביא שיעזור לו בדברי הדת, ואז הוריד האל את הפסוקים על מושה דרך רוח הקודש שילך לפרעה כי הוא אומר שהוא אלוהים וכפר בדת של האל דת האיחוד והאמת, התלבט מושה בהתחלה ואז עלה להר טבור ההר הקדוש ודבר עם האל , אמר לו האל :מה זה שביד שלך?, אמר מושה: זה מקל אני רועה דרכיו את הכבשים שלי ויש לי כמה עוד דברים שאני עושה בה, ואז הפך אותה אלוהים לנחש גדול וזה הפחיד את מושה , אמר לו האל: אל תפחד זה נס בשבילך כדי שתראה אותו לפרעה, ואמר האל למושה שיוציא את ידו מהכיס-והוא היה עם עור שחום או שחור, הוציא מושא את היד ואז היא לבנה. הלך מושה לארמון של פרעה , ושאל את הקוסמים האם אתם רוצים להתחיל לזרוק את המקלות שלכם?, אמרו לו : לא תתחיל אתה, ואז זרק מושה את המקל והתהפכה לנחש שאכל את הנחשים הקטנים של הקוסמים, סגדו הקוסמים ואמרו : האמנו באל של מושה ואהרון, איים פרעה עליהם ואמר: אתם כופרים בי? אני המוביל בקסם והאל, ואז ברחו מושה ועמו עם המאמינים עד שהגיעו לים, אמרו בני ישראל: עכשיו נשקע במים הנה הים, וצווה האל את מושה להכות את הים במקל ואז חצה אותו כי נס מאלוהים למושה והעם שלו, חצו מושה ועמו את הים ואז נשאר פרעה וחייליו מאחוריהם ושקעו בים, ולפני שמת פרעה אמר: האמנתי באל של מושה, והוא עד היום נמצא בתיאטרון כלומר הגופה שלו כי האל השאיר אותה ושמר עליה שתהיה נס ויראו האנשים את הכוח האדיר של אלוהים ומי שכופר מה קורה לו.
המשיך מושה ובני ישראל ללכת עד שראו אש מרחוק ואז אמר מושה: אלך לשם להביא להבת אש או שאני שואל אותם איפה ללכת. עד שבא “אל-סאמירי” ובערבית זה השומרוני ועשה את העגל שעבדו אותו בני ישראל מאז וזה היה אחרי שאמרו לאהרון אחרי שעברו על אנשים שעובדים אל משלהם: תעשה לנו אל כמו שיש להם, ואז היה העגל, וכאשר חזר מושה סחב את אהרון מזקנו וענה אהרון: הם רצו להרוג אותי אל תתן לאויב שיהיה גאה, וזרקו את העגל לאש. המשיכו ללכת ואז הוריד האל עליהם בעלי כנף שיהיה להם אוכל “המן וסלווה”, אבל הם ביקשו שום ועדשים ועוד מאכלים כי אמרו שזה לא מספיק להם והם רוצים עוד מיני אוכל, אמר האל בכעס: אני נותן לכם תרדו למדבר, ואז הם נהיו אבדים ארבעים שנה, ועשו את המצה וזה חג הפסח שהיום היהודים עושים אותה לזכר מה שהיה. הלך מושה עד שראה שתי נשים שרוצות מים ליד בור שהיו גברים שמה, ואז עזר להן, אמרה אחת מהן אחרי שנפגשו אחר כך שאבא שלה רוצה לדבר אותו והיא אמרה לפני שהאמין החזק זה הכי טוב שתשכיר אותו בעבודה, ואז אמר לו האבא אני משכיר אותך שמונה שנים ואם השלמתה עשר שנים אז אתה משוחרר ותתחתן עם בתי, ואז התחתן מושה אבינו.
ד. ישו עליו השלום
ישו עליו השלום ילדה אותו אמו בלי אבא בנס כאשר האל משב מרוחו והיה ישו הבן בלי האבא, ואנשים טענו שמריים עליה השלום טעתה עם הרועה אבל זה כופר ולא אומרים כך על אנשים ברוכים ואמא של נביא מהנביאים דווקא בעלי מאמץ. היה ישו ביעל כוחות על כי האל עזר לו ברוח הקודש גבריאל והיה ישו מחייה את המתים ובורא מחול ציפורים ומרפא את החולים אמר האל: “ותברא ובוץ ציפורים בכוח האל”, ואמר:” מרפא את העוור ומצורע באשור האל”. ואז עשו לו הכופרים מלכודת והאל עשה את מי שהלשין עליו בצורתו וצלבו אותו והאל העלה את ישו אליו, והוא יורד בסוף עולם ומבטל את ה”ג’זייה” כלומר המס שמשלם היהודי והנוצרי –למי שיכל לשלם, ושובר את הצלב והורג את החזיר ונהיה על הדת של הנביא מוחמד בסוף העולם.
ה.נוח עליו השלום
הוא נוח בן לאמק,בן מתושלך,בן כנוך-והוא אדריס בו ירד בן מהלאיל בן קינאן-או קינאן בן אנוש בן שיית’ בן אדם עליו השלום.
שלח האל לנביא נוח שהוא מביא מפול על העם שלו, ואז התחיל נוח להזהיר את האנשים והם היו לועגים ממנו והוא היה בונה את התיבה והם מסתכלים עליו וצוחקים ואז אצר נוח: “אם אתם לועגים ממנו אז אנחנו לועגים ממכם כמו שאתם לועגים”. והיה הבן של נוח מהכופרים אמר: אני עולה להר וזה ימנע אותי מלשקוע, דבר נוח עם בניו שיבוא איתם בתיבה אבל בלי מענה, ואז הביא האל את המבול ורחשה התיבה עד ששלח נוח היונה וחזרה עם ענף הזיתים והוא היה רמז לשלום מאז. והיום נמצאת התיבה בהר ה”ג’ודיי” הטורקיה מצאו אותה מדענים לא מזמן, והנביא נוח חייה תשע מאות וחמישים שנה היה כל הזמן ב”דעווה” קורא לעמו לחזור בתשובה.
